ישבתי לוגם באיטיות מהבירה שהייתה מונחת לידי, מרגיש את הנוזל
הקר עובר בגופי ומתפוגג. שניהם ישבו לידי צוחקים בטירוף טוב זה
די הגיוני, הם היו אחרי הכוס הרביעית. אני מתעלם מהקולות סביבי
ומהמוזיקה הנוראית ובוהה בה. הדבר היחידי שעשיתי בשעה האחרונה
זה לבהות בה, לקוות שהיא תסתובב תחייך ואז תתקדם אלי ותיישב
לידי, כפה בראש הוציאה אותי מהפנטזיה "תפסיק לפנטז עליה." הוא
אמר ושניהם התפקעו מצחוק. חייכתי חיוך טיפשי וההחזרתי את המבט
אליה ואז נפגשו עיננו כול הרעשים מסביבי נעלמו, המוזיקה הצעקות
והצחוק המטומטם שלהם. היא חייכה לעברי והפנתה את מבטה, נשארתי
בוהה בה אם החיוך הטפשי מרוח על הפנים, לגמתי שלוק מהבירה כדי
לחזור למציאות, מיד אחר כך לקחתי עוד שלוק כדי לצאת ממנה.
והמשכתי להסתכל עליה כמהופנט. שמעתי ברקע את טל מספר את הסיפור
הטסט שלו בפעם המיליון, איך הוא עבר בטסט ראשון ועשה תאונה תוך
כדי וככה הוא דפק גם את המורה שלו וגם את האוטו שלו. שחר צחק
כמטורף ושפך את הבירה שלו על הרצפה "לך תביא לי בירה."
"תמצוץ!"
"טוב" הוא אמר והתקרב למפשעה שלי. אני חייב ללכת מכאן, אני
חייב להתחיל איתה. דבר שאני עושה לעיתים נדירות ורק כשאני
שיכור. קמתי מהשולחן, וברגע שקמתי התקרב עליה מישהו ונישק אותה
וכאן מתו מעט הסכויים שהיו לי. "טל תן לי את המפתח לאוטו."
"למה? אתה הולך לאונן." שוב שניהם התפקעו מצחוק
"לא, אני הולך לישון." הוא הוציא את המפתח מכיס, "אל תלכלך לי
את הריפוד." לקחתי את המפתח והלכתי לאוטו.
התעוררתי מקול של מכה.  הדבר הראשון ששמעתי זה את טל מקלל
"זין, הבן זונה הזה, זה האוטו החדש של אבא שלי." מעולם לא
הבנתי איך אפשר לתת רישיון למישהו שעשה תאונה בטסט. יצאנו
מהאוטו טל בדק את הנזק שלא היה גדול, הפנסים היו שבורים והפגוש
התעקם קצת ואותו דבר לרכב השני רק מאחורה. "אבא שלי לא יתן לי
לנהוג יותר בחיים." הנהג השני יצא עם פרצוץ די כועס והתחיל
לצעוק ולקלל את טל מהמושב לידו היא יצאה, היא הייתה מדהימה.
עיננו נפגשו שוב חייכתי עליה והיא חייכה אלי חזרה. היא הלכה
לחבר שלה וניסתה להרגיע אותו, אבל זה רק הכעיס אותו יותר
"תסתמי יא מטומטמת מה את מבינה הבן זונה הזה נכנס בי מאחורה,
מי נתן לאידיוט הזה רישיון!?" היא חזרה לאוטו ואני חייכתי
לעצמי. אחרי שעה של צעקות הוא התחיל להרגע והם החליפו פרטים,
הייתי בטוח שהוא הולך להרביץ לטל. לפי דעתי זה נגמר טוב אבל
לפי טל היינו קרובים לסוף העולם, מאד קרובים.
שכבתי על המיטה עוד יום שישי נפלא נגמר איזה כיף.
שבוע לאחר מכן הלכנו לאותו מקום, שגרה נהדרת. הפעם אני נהגתי
כמובן אחרי חצי שעה הם היו שיכורים לגמרי ואני ישבתי מעשן
ושותה את הבירה מקווה שעד יום שישי הבא יפול מטאור על המקום
הארור הזה. ואז שני טמבלים האלה היו חייבים ללכת למקום. לקחתי
שלוק מהבירה, נגיעה בכתף גרמה לי לשפוך על עצמי את הבירה "אוי
אני מצטערת." הסתובבתי, היא הייתה מדהימה. הצלחתי להראות
מטומטם עוד לפני שאמרתי משהו. "שטיות זה בסדר." חייכתי, היא
חייכה חזרה. "אפשר לשבת?"
"בטח." ניסיתי לא להשמע נהלב מידי, אני בטוח שזה לא הלך לי.
זזתי כדי לפנות לה מקום "אני אורן, אלה טל ושחר."
"אני נועה, זה נכנס בקובי, לא?" היא אמרה והצביעה על טל
"כן, הוא לא איתך?"
"כבר לא."
המשכנו לדבר כול הלילה ולמחרת נפגשנו.  
השקעתי כמה שאני יכול במסגרת המצומצמת שלי בבגדים ואפילו שמתי
בושם, דבר שאני אף פעם לא עושה. ישבנו בבית קפה  לא יכול להזיז
את עיני מעיניה, היא הייתה מדהימה. חושב על כול מילה שאני אומר
כדי שאני לא אשמע אדיוט וכול פעם שיש שתיקה אני אומר איזה משהו
כדי לא להראות משעמם. שנפרדנו לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה
הייתי מאוהב. כשנפגשנו בפעם השנייה התנשקנו בסוף הפגישה ולא
הפסקתי לחייך עד שנרדמתי. אחרי מספר פגישות החלטנו שאנחנו
חברים, אני לא חושב שהיה בן אדם מאושר ממני בכול העולם באותם
ימים. אחרי כמה חודשים שנהניתי מכול דקה שהייתי איתה, היא עשתה
שבת ואני יצאתי (זה הפעם הראשונה שזה קרה). הייתי במסיבה
בלעדיה, ישבתי כול הערב עם עצמי מנסה להתעלם מזאת שמסתכלת עלי
כול הערב, אני יודע שכול מה שאני צריך לעשות זה לקום והיא תהיה
שלי. אבל אני אוהב את נועה אני אומר לעצמי ונשאר לשבת לוגם
מהבירה. אחרי חודשיים שהיא נועצת בי מבטים קמתי הייתי טיפה
שיכור, זה לא תירוץ, אבל סיבה מספיק טובה כדי להרגיע את המצפון
שלי. דיברתי איתה במשך כול אותו לילה הלוואי שהייתי יכול להגיד
שלא עבר לי בראש לקרוע ממנה את הבגדים, אבל מיד אחרי המחשבה
הזאת זיכרון מנועה תפס לי את הידיים. כשפגשתי את נועה אחרי
אותו לילה כול מה שהצלחתי לחשוב זה על צחוקה השיכור והמבטים
שלה שרצו אותי שכבר מזמן נעלמו מעיניה של נועה, חודש אחרי אותו
ערב נפרדנו אני ונועה.
ישבתי לוגם באיטיות מהבירה שהייתה מונחת לידי. מרגיש את הנוזל
הקר עובר בגופי ומתפוגג. שניהם ישבו לידי צוחקים בטירוף טוב זה
די הגיוני, הם היו אחרי הכוס הרביעית. אני מתעלם מקולות סביבי
ומהמוזיקה הנוראית ובוהה בה. הדבר היחידי שעשיתי בשעה האחרונה
זה לבהות בה, לקוות שהיא תסתובב תחייך ואז תתקדם אלי ותישב
לידי, היא הייתה מדהימה...