לו היו מניחים לי לבחור

אני אהיה אתה ואתה תהיה אני, אני אהיה
וונדי ואתה פיטר.
למראה גגות לונדון באופק
דופן בריכת הרקיע,
לא אסתובב למבט אחרון אל ארץ
לעולם לא תשוב לחלוני,
לראותי מזדקנת ולראותך
ילד אבוד.

בקמטים שלי ילד
משחק מחבואים עם ילדה ולא מוצא לעולם,
והוא דווקא סופר מצוין
עד מאה
ואפילו יותר.

לו היית בוחר

המלבנים הלבנים מדאיגים מעט
בדיוקם איך אתה מחייך
ואני מתרצה.
אתה מתחיל אחת,
אוגר את האוויר הלונדוני ארבע-
חמש אני מרגישה מובסת
תשע
שמיים.
אתה פונה לשוב, מתכופף אל האבן, ומועד.