כשנוסעים במכונית בערב רואים ירח מבעד לחלון.
נראה שהוא עוקב אחרי מסלול נסיעתנו, טעות בידינו, למעשה הוא
נותר בדיוק באותו המקום בו היה לפני כן, בו היה תמיד.
כך גם חיי.
זמן חולף, נראה שדברים קורים ומשתנים, ובעצם אני נשארת לעולם
באותה הנקודה שהייתי בה לפני כן, שהייתי בה תמיד.

אני וירח נמצאים בחלל משלנו, אי שם הרחק מכולם.
נדמה שאנו קרובים, כמעט ניתנים לנגיעה, אך אי אפשר באמת לגעת.
לשנינו קיום כביכול בעל תכלית מסויימת, אבל אנו נמצאים רק כדי
למלא תקן.
לא נגשים לעולם את חלומותנו, מצופה מאיתנו למשהו אחר.

מידי פעם מגיעים מבקרים לחקור את המכתשים שלנו ולבסוף מבינים
שאין שם חיים ועוזבים.

כואב להיות ירח