אני יושב בבר וגדוש רגשות,
וחושב מה יהיה איתי בסוף,
מה יהיה בחיים שמנסים לחיות,
ואם יזכרו אותי בכלל, או שיזכרו
אותי כמו שזוכרים בחתונה את
הרבע עוף...
אני גרוש ובכיף על זה מתגבר,
וממשיך בחיים כאילו זה מעולם
לא קרה,
אבל לפעמים בחיים צריך גם חבר,
שיעזור על דברים קשים להתגבר,
לכל אחד יש דפקט וגם לי יש אחד,
זה זה, שאני תמיד מנומס ותמיד ונחמד,
גם אם הבנאדם מתנהג ממש ג'יפה,
וגם אם אני עסוק או עמוס לעייפה,
אגב בלי קשר יש פה מלצרית מדהימה
בשם חלי, והייתי מת איתה להיות לא,
יא ראש כחול לא לסקס
סתם להתכרבל לה בזרועות עם חיבוק חם...
אבל אני בטוח לא אנסה כי נמאס לי להיות
האקס...
זה לילה רגיל ב"זוליס"... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.