[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ראשי כואב כבר מספר ימים,
מאחור מקדימה ובעיקר מבפנים.
לא יכול אני עוד ללחוץ על רקותיי.
לא יכול אני עוד לשלוט על פרץ תחושותיי.

הו אתנה שלי, לאן הלכת?
אין אחר הרי, שמבין ללבי.
ייסורייך, הם הייסורים שלי.
כאב תבונתי.

כאשר רואה אני היכן נמצא אני היום,
כל אשר אני יכול הוא רק ולחלום,
על מציאות עברי, עוד מיום הולדתי.

חיפשתי אחרייך כמעט עשר שנים,
תרתי אחר צעדייך עם עשב במקטרתי.
ולא מצאתיך.

אנשים אחרים סקרתי במבט בודק,
ולא מצאתי אותך, אלא רק שוני חונק.

ולאחר חיפושים ובילושים אין ספור,
מצאתי רמזים אלייך,
בספריי, בחבריי ובחושיי.

ומה היום אני כל כך מתייסר?
לא מספיק לי.
אני צריך יותר.

חיפשתי את המפתח אל תוך שערייך,
משמעות חיפשתי,
ואל תוך ראשו של זאוס,
אביך הזועם, הגעתי.
באין סוף נגעתי!
ומפתח מצאתי.
מעבר לשער ענק הממדים,
שנמצא בראשו של גדול האלים,
סלול לו שביל אחד ויחיד,
צר הוא,
ובנוי הוא מספרים.

ובצד השביל, ערוך ומוכן,
שולחן עץ וכיסא נוח קטן.
ועליו יושב בלי נוע או נד,
אדם ישיש ולו תפוח בודד.
הגישו הוא אלי בחיוך מעושה,
'אל תאכל התפוח, אם אתה לא רוצה.'

אכלתי התפוח ושאלה מיד זינקה אל ראשי,
'אתנה.' שאלתי, 'היכן היא?'

הישיש בשמעו את שאלתי,
הרים אצבעו, הקמוטה, היחידה,
והקיף את ראשו והצביע אל על,
'שם תמצאנה, את אתנה. שם תמצאנה.'

מתוך מגירה בלויה הוא הוציא אז מסמך,
שעליו אאלץ לחתום אם לדרך ארצה לצאת כבר היום.

ידי רעדה כשאחזתי בעט,
ואת חתימתי הספיראלית רשמתי,
לאט.

אל השביל יצאתי ואל העולם נפתחתי,
רצתי אנה ולשם ולכאן,
והכל בשביל בודד אחד.
כל אבן הפכתי, כל פינה בדקתי,
כל צל פענחתי.
תחת האבנים מצאתי נדלים,
כל צמח, טורף הוא היה.
בורות קפצתי,
את הנחשים ניחשתי!
ולבסוף עצרתי.

הו אתנה, יקירה שלי,
מה אעשה עכשיו?
אל מי אלך עכשיו?
אני הלום קרב!

ומתוך ענן לבן ואפור כך גם יחד,
נשלחה יד מוכספת.
ובכפה נחה, בתולית,
עט מוזהבת.

עייני השלישית היא.
ועכשיו, הכותב,
לא לסגת.

העט הוגשה אלי בזדון,
'הנה תשובתך,' אמרה לי אתנה.
'שא קולך אל ההמון.'

אז אכתוב עוד ועוד עד שראשי יתנפץ.
גשם דיו מאוזניי יתפרץ.
בשלל הצבעים של צבעי הקשת אפוצץ כל הגבולות שיש בהם מעט רטט.
תן! תן לי עוד! עוד!!!

חולשה נוראית אופפת אותי.
עייפות.
אין עוד מילים בפי.
הלם בראשי.

ישבתי ונחתי בצד השביל.
שאפתי עמוקות צבע סגול,
ובנשיפתי יצא שחור ואפלות השאול.
הערפל הסמיך לאט נעלם מדרכי,
עכשיו אני יודע,
עכשיו אני מבין!
ייעודי בחיים הוא לתת מעצמי לאחרים.
בעט, עיפרון ומכחול,
על דף נקי,
או עמוד האתמול.

צמחים וחומרים לקחתי מצד השביל,
או אתנה שלי,
עכשיו באמת אתקרב!
עכשיו באמת אצור מהלב!
לא לומד אני ממך.

אז המשכתי בשביל בעזרת יד מכוונת,
וכשהגעתי לצומת דרכים,
שחכתי אותך פעם נוספת.
פיצלתי עצמי בכוח ללא רסן.
הלכתי בכול שביל אפשרי שניתן,
דילגתי מעל בור או עץ איתן,
כך עשיתי ללא עזרתך כי שכחתי אותך בצמתים, בדרכים.

ושוב נעצרתי,
הלום.
עמום.
עייני בוהות בלא כלום.
ברמזים, צבעים, וצורות.
בזרמים, אנרגיות ושלל פצצות,
שמפוצצות את פדחתי בצורה של פצעים,
חומצות ששורפות רבדים של שפיות!

נשמתי עמוקות פעם נוספת,
נרגעתי, ואת הצמחים זרקתי.
אך מיוסר אני נשאר פעם נוספת,
עדיין רחוק אני ממך,
עייף אני מדיי מכדי ללכת.

אך תיבת פנדורה עדיין מופיעה לי בחלום.

אז האם להפסיק לצעוד?
האם להיפרד ממך, אתנה?
האם לא אנגוס יותר מהתפוח?
איך אמשיך מכאן מאמצע השביל?
נחשפתי לחטא הקדום של ידע וכוח שלכאב הוא גורם לתפוח.

אז מה?!
מה עכשיו!?

האם אפרק את הנחש לגורמים?
או את אביך לדו-קרב אזמין?
שמה אולי אנסה בכל זאת להשתלט עלייך?

עזרי לי אתנה,
תני לי עוד מתבונתך ויכולתך.
אני כמהה אלייך ומכור עוד יותר!
אני לא יכול עלייך לוותר!
כי אז, אני מאיים, את תיבת פנדורה אפתח ללא עזרתך!

ואז כקול מרגיע שלא שמעתי מעולם,
בקע קולה כמו אלומת אור מתוך ענן,
'הסתכל סביב', היא אמרה לי ברוגע.
'יש עוד אנשים כמוך.'

ואז ראיתי,
אתנה לא שלי היא.
יש עוד שותפים למסע.
אנשים מיוסרים וכואבים את כאבי,
אנשים שחלקם דומים מאד הם לי.
חלקם נופלים באמצע הדרך,
אל תהום עמוקה ללא ענפים או שיחים בדרך.
חלקם צוחקים מעודף של כוח,
וחלקם בוהים בנסתר ומחפשים עוד ממה שנותר.

לא אהיה לא הם ולא הם,
את תיבת פנדורה אחזיק סגורה ואלי אפתחה רק בגלגול הבא.

תודה לך אתנה,
אהבתי היא אלייך,
יצירתי מוקדשת לך,
התבונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם כאילו אין
לכם לחם, אז
כאילו סבבה, אתם
הרי תמיד יכולים
לאכול לכם קצת
עוגות, לא?


מירי ענטוענת,
שנקין


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/4/07 12:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עודד בן אורון

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה