פעם הייתי ילד אידיוט-
חשבתי שידעתי הכל.
היום אני עוד יותר אידיוט,
אבל אני יודע שאני לא יודע כלום.
מה יותר טוב:
לחיות באשליה,
או להכיר במציאות?
פעם הייתי תלמיד טוב
והיה לי עתיד ורוד.
היום אני דופק לעצמי את הלימודים,
ובעיקר את החיים.
אני מאוכזב.
לא מהחיים,
אלא מעצמי,
מהטמטום שלי,
מהעצלות שלי.
אני מרגיש לפעמים כל כך חסר ישע.
פעם ידעתי הכל.
בכוחי היה להרים בניינים באוויר.
הייתי מסוגל לעשות הכל.
היום אני מבין שטעיתי.
היום אני דפוק.
אבל יש עוד תקווה בלבי,
ויש לי אמונה,
ואני מקווה ומאמין שאם אשנה את דרכיי,
ואם אשנס את מותניי-
אז אולי...
אולי יש לי עוד סיכוי להצליח,
אולי זה הכל רק תרגיל מסריח
שמישהו החליט לנסות עלי,
לראות איך אגיב.
אז אל יאוש, יואב היקר.
תמיד יש עוד את המחר.
אל תאבד לעולם את התקווה.
צעד בדרך הטובה.
לך למקומות שעוד לא ביקרת-
בתוך נפשך.
חפש את עצמך.
זה קשה,
אני יודע,
אבל אמשיך לנסות.
אני לא אאבד את הראש.
ועם קצת מאמץ
וקצת אמונה
אני אצליח.
ואולי גם אבכה...
אני מקווה.
אני רוצה כבר לסיים עם החרא הזה.
מתי כבר נגמרת השנה המחורבנת?
זאת היתה שנה כל כך מעצבנת.
בשנה הבאה יהי גם קשה,
יהיה אפילו יותר קשה.
אבל תהיה לי תמיכה מהחברים.
בשנה הבאה
נשב על המרפסת בקומונה
עם הגרעין
ונהיה מאושרים ונהנ מהחיים.
זה חלום חיי להיות מאושר,
והלוואי, הלוואי והוא יתגשם.
אני רוצה שזה יבוא מהר.
רק דבר אחד חסר לי בחיים-
אהבה.
אני רוצה אהבה.
אני צריך אהבה.
אני צריך אותה עכשיו.
אני אעשה הכל בשביל האהבה.
רק שיבוא מישהו ויאהב אותי.
אני אוהב בחזרה,
אני מבטיח.

אפריל 2000