בשלהי שנות ה-40
הגיע לעיר ענן
שלא עזב אותה מאז
לא זע או זז או נד
הוא כמעט ולא ייצר כל גשם
לא ברקים או רעמים
או לא עשה כמעט דבר
מלבד האיומים.
וגם אני הייתי
בין עשרות המפגינים
שטענו בתוקף
שהשמיים נקיים
ושום דבר אינו רודף
את העולם הפתוח
מלבד פרנויה וכעסים
העלמא הוא די בטוח.
אך לנו לא הקשיבו,
נרקומנים מסריחים,
שלא שרדו ללא מנה
של אימות ושל פחדים
וציירו חזור ושוב
את מה שלא היה
לא ענן ולא בטיח
רק נרקומן צמא מנה.
והם התכוננו במרץ
לצאת לקרב קשה
לעשות חריש עמוק
והעיקר שיעשה
שינוי במצב ההוא
ההוא שלה היה
ומה זה משנה בכלל?
העיקר המלחמה!
ואני, כן אני, סירבתי
לעלות למטוסים
שיקחוני להילחם
באפורי העננים
לי הכל נראה כחול
האמן לי דוקטור ותשמע
לי הכל כחול שמיים
ושמש מתוקה וזהובה.
וסגרו עליי הדלת
ונעלוה בקרשים
וסגרוני בבריח חלוד
בבית משוגעים.
ובשלהי שנות ה-40
הם יצאו למלחמה
הם שלא ראו השמש
ונלחמו באפילה
ואני הייתי ונשארתי
משוגע ותמים
הוא שלא ראה ענן
בשנות ה-40.