עוד כמה
שעות ממריאים,
טיסה לבודפשט
לחפש שורשים;
אמא ועוד כמה
עצמות מארון המתים,
לחורף האירופי
לרצות שורשים
לעצור את שטף הדם
רק לכמה רגעים
יפים.
בפארקים ובחנויות הבגדים;
שנינו,
שרידים אחרונים
אני חושב שמצאתי
דרך להפוך
לאחד
עם הזמן השועט;
בעולם וירטואלי-ניטרלי
את המבט
ממקד,
ואז כתוצאה ישירה
כל הזמן המותר -
אובד.
בואי נסע מכאן,
אינני רוצה
לגרום לך כאב.
אלו רק עקרונות הברזל;
היכן שאוותר
שום דבר לא יישאר
(מובן שאני מצטער)
בסוף כל זה עובר,
(אני יכול לראות באופן מוחשי)
כנפיים כסופות מפלחות קרעי ענן.
ואני
עובר למקום אחר
טוב יותר
טוב יותר
אל תדאגי
זוהי רק
מחלת השחקים
מתחילה לתת אותותיה;
אל תאמיני להשפעותיה,
אינני אדם פסימי
פשוט,
רוב הזמן אינני זוכר
עד כמה רחוק
אפשר ללכת עם זה
ואז נזכר:
זה כמו התמונות הקטנות
שמונחות בקרטון בערימה
תמונות טיולי הטבע
נהרות מים מפכים בגולן
עדיין בתור משפחה
כל הסיפורים מוכרחים להתחיל באי-אלו דברים
אחר כך יוצאים לחפש את השורשים
ועכשיו אני בפנים;
אל תצעקי,
אל תתני לי לצאת,
אל תתני לך לצאת
ביום שחוזרים מזה - צובעים
וניגשים להרכיב בנייני לגו ע-נ-ק-י-י-ם
(ומעכשיו לא רבים
לא רבים)
לך
ראשון באפריל 07', עשרים ושבע דקות לארבע
לפנות בוקר |
