כה קטנה,
כה עדינה,
כה תלותית, אהובה!
כה רוצה אני שתרגישי את אותו הדבר.
כמה, אוי כמה ימים, שבועות, חודשים המתנתי לך.
האם תקשיבי?
האם יהיה לך אכפת, מתישהו בעתיד הרחוק מאוד?
האם הכאבים, האהבה, הדאגה, כל הלילות הלבנים שהעברתי בדיבורים
לאיבר בגוף, איבר שהכיל אדם, האם לחינם היו?
לחינם ודאי שלא.
אהובה!
את כה דומה לאהובי, אך אלוהים כמה שאת אני.
אהובה!
את ישנה בדיוק כמוה, כך גם מתעוררת, מחייכת ומנשקת,
אך בפנים, בפנים את אני.
עינייך נוצצות, גם כאשר שפתיי מכוסות, יודעת את שהן מחייכות.
אהובה!
כשאני ואהובי נזדקן, את, את תהיה זו שתנשק, שתדבר, שתאהב עד
אין קץ, בדיוק כמו שאמא ואבא מנשקים, מדברים ואוהבים אותך,
אהובה! מעתה ועד עולם.