פרחים
בכל מקום.
אחד
ועוד שלושה
והנה זר,
זר גדול,
מאוגד,
מאוחד,
מלוכד.

ואני
פרח קטן,
נובל,
מתקמט,
נרמס תחתיהם.

צומחים כל כך הרבה פרחים
מעליי
ואני שם למטה,
פרח קטן,
נובל,
מתקמט,
אין עובר ושב,
לא מבחינים בקיומי,
אני אינני.

אני צריכה לקום
מי יראה אותי אם לא אתבלט?
מי ירצה אותי אם אמשיך להתקמט?
אני לבד,
הכול תלוי בי,
ברצון שבלבי.

זר פרחים,
פרחים יפים,
אבל
הם לא מיוחדים,
לא כמוני.

לעומתי,
הם זוכים לאהבה,
לטיפול,
לחום.

הם זוכים לראות אור יום.

ואני לא.
פרח קטן,
נובל,
מתקמט,
ישן ולא רוצה,
נעלם ולא רוצה
רוצה לקום.

המים ישקו אותי,
אבל יבש כאן -
בצורת תמידית.