יעקב-שי שביט / על שפת היום |
שיניו נוקשות
אין צבע במוצאי השחר, בין דורסי הלילה
לציפורי השיר, בין תכלת ללבן. עתה
כל צבעי העולם מצויים רק בי
בלי אחר כך - משמע שהעכשיו אבוד ומבוזבז -
הנה אני מטיף בהרת אור על הקנבס
והשמים מתחוורים לרשום קווי מיתאר של עיר
שורה 2: נוקשות - ו' בחולם
שורה 5: צבעי - צ' בחיריק
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|