תמר רוטשטיין / מעיין בודד |
ובינתיים גשמים בחום
ידיים כפולות
מציאות חומקת
המילים ממהרות
השתיים יוצאות לטייל ברוחו תדמע
הרוח הפנימית נושבת קרה
ואני עדיין אני גורסת אותיות
נעלמת העיר הרחובות מצטמצמים
למראות שיש
הפערים
יצא בהם שתיים
והוא לאות פחד ההזדהות וההזיה
נשאר מעיין בודד
תנוחה עתיקה שבעתיים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|