[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מוטי לקסמן
/
הגדי בהגדה של פסח

הגדי בהגדה של פסח / מוטי לקסמן
הגדי חסר מנוחה, הוא נע הלוך ושוב כאילו הוא בתוך "חד גדיא"
[=בית כלא], וכולו נרגן ממש כועס. ואם נקשיב נשמע אותו אומר:
"אמנם אני הקטן מכולם, ממש בן-עזים, צעיר העזים, ובכל-זאת
מתאים כמנחה לאדם "ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד
וישלח ביד דוד בנו אל שאול" (שמ"א טז, 20) או לאלוהים "ויקח
מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה'" (שופ' יג, 19).
ואני גם המקור לאיסור לאכול חלב ובשר בבחינת "לא תבשל גדי בחלב
אמו" (שמות כג, 19; לד, 26; דברים יד, 21).
ולמרות כל זאת, בערב חג הפסח כאשר משפחות בני ישראל מתאספות
לקריאה משותפת בהגדה ולסעודת חג מלאה (ובדרך-כלל, מאוד
דשנה...). הרי אותי שוכחים ומזניחים כל הערב ורק קרוב לסוף
כאשר רוב היושבים כבר אבדו עניין בכתוב בהגדה, פתאום נזכרים
בי.
אני יודע, אפשר לומר שלא לכולם יש סבלנות לקרוא או אפילו רק
להקשיב לכל הכתוב בהגדה, אבל לקראת הסוף מתעוררים רבים ופוצחים
בשירה: "דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא,חד גדיא...".
וזה מנחם?
מה אני בבחינת גימיק של מחברי המגילה כדי להשאיר את כולם ערים
עד לסוף הקריאה בהגדה?
כי זה, תודו, מאוד לא מכובד...".
כה רטן הגדי והלך לגמוע מעט חלב מהגיגית העגולה שעמדה בדיר.
החלב המתקתק מעט הרגיע את הגדי אבל הוא החליט שהגיע הזמן לדרוש
את הכבוד המגיע לו.
כבוד למה?
אחדים מציעים שהגדי מופיע בהגדה כי יש בכך איזכור לקורבן פסח,
כמו שכתוב: "כל הנאכל... [ה]גדי הרך וראשי כנפים והסחוסים...
בפסח הטהור" (משנה, פסחים ז, יא) או "האומר לעבדו צא ושחוט עלי
את הפסח שחט גדי יאכל" (משנה, פסחים ח, ב).
פרשנים אחרים מציעים הסברים נוספים לגדי בהגדה, ומיניה וביה גם
לשיר "חד גדיא" כולו.
כך הרב שי פירון מציע בהגדה שערך (בשם "את פתח לו"):
היהודי החי בגלות חסר מנוח, הוא נתון לביזה ולהרג וכל שנותר לו
הוא להתפלל לטוב. הגדי הוא עם ישראל, שנרכש על ידי הקב"ה בשני
זוזים (שני לוחות הברית כביטוי לקשר בין העם לקב"ה?) והחיות
הטורפות הן ביטוי לממלכות השונות שניסו להשמיד את עם ישראל לכל
אורך הדורות. את הבבלי יחליף הפרסי שאותו יחליף היווני שידחק
הצידה מכוחו של הרומאי וכך הלאה. עד שיבוא יום בוא יגבר החושך
ויראה לכל כאילו מלאך המוות בכבודו ובעצמו שולט על עם ה'. מוות
ואבדון יכסה ארץ והכל יראה....חשוך. או אז, יתגלה האב, יגאל את
עמו ויפדה אותו בשני זוזים משוק העמים.
ויש שמזהים בדמות הגדי את בית המקדש (אגדתא), את יוסף הצדיק
(גלזרסון) או את הנשמה היורדת מהעולם העליון לעולם התחתון
(שבייד) כאשר שאר הדמויות בשיר נתפסות כגורמים שונים שבעקבות
הפגיעה הראשונה ב"גדי" פוגעים כתגובה זה בזה.
"סיפור חג הפסח, וההגדה עוסקים רבות ביציאה מעבדות לחירות,
ואכן, חירות היא ערך חשוב ביותר לבני האדם. אבל חירות אינה
תנאי מספיק לחיי חברה תקינים ונעימים, צריך עוד תנאים".
שמתם-לב איזו רצינות נפלה על הגדי שלנו? נראה לי שכדאי להמשיך
ולהקשיב לו.
והוא מגביר פעייתו וטוען נחרצות:
"אחד התנאים החשובים לחיי חברה טובים מבוטא בדמותי ובשיר
חד-גדיא כולו".
אכן, אפשר להסכים שגדי הוא בעל חיים רך שרבים יכולים לפגוע בו.
אבל אם פוגעים בגדי הקטן נפגע העולם כולו:
"אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן
אין רועה, ואם אין רועה אין עולם, כך היה סבור בדעתו לומר אם
אין קטנים אין גדולים, ואם אין תלמידים אין חכמים, ואם אין
חכמים אין זקנים, ואם אין זקנים אין נביאים, ואם אין נביאים
אין רוח הקדש ואין בתי כנסיות ובתי מדרשות ואין הקב"ה משרה
שכינתו בעולם" (ילקוט שמעוני, רות רמז תקצו).
"זה נכון", ממשיך הגדי ומתגאה "ואפילו בחזון אחרית הימים אני
מוזכר, כפי שכתוב: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל
וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם' (ישע' יא, 6).
זה ממש נכון, וזה מעלה בנו את ההרהור הבא: חירות מכבלים אינה
מבטיחה עולם נעים (וראו למשל את מרחץ דמים שקרה בצרפת לאחר
המהפכה הראשונה ב 1789); חירות מכבלים מחייבת גם מניעה מוחלטת
של אלימות, של אלימות כלשהי! כי אפילו פגיעה ביצור קטן וחסר
הגנה מתפתחת מהר מאוד לשרשרת של אלימות נוראה שאין לה סוף,
והדוגמאות הן רבות.
"כן", אומר הגדי מעט רגוע יותר "ואפילו חווה אלברשטיין מזמרת
כך בשירה על חד גדיא":
'עד מתי ימשך מעגל האימה / רודף ונרדף / מכה ומוכה/ מתי יגמר
הטירוף הזה?".
והגדי התחיל לזמר את השיר, אבל אז מיד נזדקרו אזניו וחיוך נראה
על שפתיו.
מה לך מחייך, יצתה בת-קול ותמהה?
"עכשיו אני מבין", ענה הגדי ללא היסוס, "שבעצם אני, 'גדי' שקול
כנגד כל ה'הגדה' וגם כנגד 'טוב', ואז אני הגדי לא בסוף ההגדה
אלא אני משלים את קריאת ההגדה, וזה באמת כבוד גדול...".
אכן, שלושתם שווים בגימטריא: גדי=הגדה=טוב= יז (17).
אז אפשר להמשיך את דברי הגדי ולומר - בליל הסדר מצווים אנו
לשיר, לקרוא ולשוחח לא רק על החירות מבית עבדים אלא גם על
מניעת אלימות כלפי כל אדם בכל גיל בכל מין ובכל מקום בעולם.
מקורות:
אגדתא דפסח: תורת אבות. תלמוד תורה במסורת ק"ק תימן. בני
ברק: מוסדות תורה וחסד אבות.
גלזרסון, מ. 1986. הגדה של פסח. ירושלים עולם הספר והתורה.
שבייד, ס. 1988. הגדות של פסח - מכלול יופי כזה. ירושלים:
משרד החינוך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם חושבים שמה
שאתם נושמים זה
אויר נקי ???


מורפיוס


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/5/07 13:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מוטי לקסמן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה