עומד באמצע הלילה
בחניון, דרום תל אביב
עוד מעט תבוא המונית
ואצא אל החיים
הזיכרון מתעתע
ומשאיר סימנים
אפשר לנקות את הדם
אבל אי אפשר להחזיר
את מה שנשמט מן היד
מתגעגע אלייך
בין הסיפורים הקצרים
שהמונית חוצה את העיר
אני מחפש ברחובות,
סמטאות שאיש לא מכיר
זה זמן טוב, להניח הכול
ולהביט מן הצד
עכשיו תאהבי, עכשיו תשקרי
יש תמיד מעגלים נשברים
באמצע הלילה, החיים נראים חופפים
אהבתי גם שהיה לנו קר
שעמדנו מחוץ לגדר
בדרום תל אביב, שעה מוקדמת בבוקר
ראינו איך פועלי הרחוב
אוספים את הזבל
ואיך אנחנו יוצאים בשקט
מבקשים שלא יראו אותנו
הדם על הידיים, המבט הכואב בעיניים
כמה אנחנו יכולים לסחוב עוד?
ואת אמרת תחלום,
טרקלינים מפוארים, בית עם גינה הפונה אל הים
ואני נשארתי בספרים הישנים
מחפש את הסדרן של התחנה
עולה על המונית, ועוזב אותך
בדמיוני, לא היה לנו יותר מדי מקום
ונשארנו בלי זמן
אמצע הלילה, חניון בדרום תל אביב
מתפשטים בפינה, בלי להרגיש
עוד מעט תאהבי, בסוף תשקרי
ואני אלחם על מה שיש
כדי לשמור משהו, לסיפורים שיבואו בימים הבאים
תביטי סביב, אין יותר הכרזות מלחמה
אין יותר סיפורי גבורה
סגרנו את השער, ונתנו לעולם
לברוח מכאן
כמה רחוק, כמה לא נשאר
מבקש שתאהבי
אחר כך תאבדי אותי
זה הסדר הנכון
ואני אתאהב בך עד הסוף,
אחר כך תבוא מונית ותיקח אותי רחוק
אני אשאיר לך סיגריות על השידה, וכמה מטבעות
את תשאירי לי סיפור טוב, ליום הנכון