בין השורות
מסתתר לו מסר ברור.
בין הדפיקות
היקום לוחש סודותיו.
בין המלים
מתעורר לו לחש קבור.
כח החיים
מפמפם בי בשקט רב.

הרוח נושבת.
אני רוצה עם הרוח לעוף.
הארץ נושמת.
אני רואה תזוזת החזה.
אש בוערת
הרחק בעולם השרוף.
היא מאחרת.
אני כאן עכשיו. אני זה.

אולי זה לא זה:
אין בשמש לגעת.
אולי מתחזה
נר בוער מול חשכה.
לקלקל יכול
צל ספק, רוח ורעד.
האסון הגדול
ישתנה בלבי לברכה.


יבוא השלום
אך את עולמי לא יזיז.
וגם כישלון
לא יגרע משלוותי זו.
ולא ארעד
מקול רעם ואור החזיז.
ולא אמעד
ואז גם אולי לא אחזר.

דפיקות לב
קוליות כמו תף בחדרי.
פחד וכאב
לא יחולו על לבי יותר.
אינני בודד.
אין כאן נפש חיה מלבדי.
האור רוקד:
את פרפרי הלילה מבדר.