|
הנשמה אומנם חיה ושלמה
אך הנפש מזמן איננה הומיה;
צלילי הנשמה כבר אינם רוטטים
במסלולי כמיהה נמתחים,
המרחב אינו מוצף בנגוהות
והאהבה איננה גולשת באשדות.
הנשמה אומנם חיה ושלמה
אך הנפש מזמן איננה הומיה;
היכן הימים שהיינו משתכרים
מעסיס תשוקה ששפעה לרקיעים?
היכן גני הפרחים
אשר ריחם חדר לסרעפים?
הנשמה אומנם חיה ושלמה
אך הנפש מזמן איננה הומיה;
נעלמה הכמיהה לצוף בשחקים,
לפרוש כנפיים ולהתרומם לגבהים -
מזינים הנפש רק בתקווה לבאות
שאולי נמצאת אחר אופק זוהר-צחצחות;
בינתיים הכל רק בדמיון
ולא ניתן לחוש ולראות...
31/03/07
|
|
|
אני תמיד אוהבת
להכנס לדף
האחורי ולקרוא
בדיחות על השואה
ולספר אח"כ
לחברים שלי.
למשל, "איזה
אוכל היו אוכלים
בשואה?
שניצולים!"
או "מה זה ילד
בשואה? ילדון.
מה זה סבא
בשואה? סבון!"
ובעוד הם
מתגלגלים מצחוק
על הרצפה אני
לוקחת את כל
הקרדיט לעצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.