אני מנהלת רומן עם הפנטזיה, מנשקת את שפתיי השטף הבלתי פוסק של
המילים,
שפורצות
כגייזר מדמיוני ונשפכות במעיין לבבי.
נהר עם דגים, בתוך תוכי.
הייתי רוצה שמילותיי יקומו לתחייה, חזון העצמות היבשות, יגאלו
אותי מבבל של דמעות וינחו אותי
לארץ זבת מגע בין לבבות.
אני מנסה להנשים אותם, להפיח בהם
נשמה.
או שאבלע בתודעתי לתוך התאטרון או שאהפוך את ההצגה לדבר
האמיתי.
בין כה וכה כל אחד מאיתנו הוא אשליה שניזונה מאשליה,
רצף של קשרים בלתי אפשריים שעומדים ומחכים
דומינו ראלי