לפעמים מצבים רגעיים מצטיירים כאינסופיים,
אבל שוכחים שרק המחשבה היא החוט המושך
את הרע בקצוותיו.
המחשבה היא שמותחת את הרע
כמסטיק לעוס יתר על המידה,
כמסטיק שהטעם ברח ממנו כחתול רחוב שחור.

וכילדים קטנים הצופים בהצגה,
אנו הולכים שולל אחר הכישופים
שצצו מהכובע שלנו.
זהו כובע שרצינו להתגנדר בו
לאחר שאלוהים העביר אותנו קורס בקוסמות.

ואני שואלת -
לאן התעופפו הכנפיים?

אפסיק לזרוק את מבטי למציאות החיצונית.
חיפושיי כיד עיוורת שנשלחת לאסוף מטבעות זהב
בקנקן ריק.
אסובב כעת את גלגלי עיני מאה ושמונים מעלות
ואשוטט בלילה הפנימי.

הכנפיים, למעשה, צמחו בכיוון ההפוך - לתוכנו.
הן מנסות לגשר על הפערים והחללים הפנימיים
ולגעת אחת בכנף השניה
כדי שיוכלו להמריא ביחד -

שלמות.