הילוכה אצילי
בבלויי סחבותיה
זר קוצים על ראשה
ופניה ככפור
מבטה אפלולי
ואבק עקבותיה
את שובל יאושה
צובע אפור
היא תמיד מלכותית
גם אם כל נתיניה
אמונים לא שמרו
לדמה הכחול
וכל כך אמיתית
הדמעה בעיניה
לבנים שחזרו
היא יודעת למחול
אך רגע של חסד
לפתע מפציע
געגוע לבלב
וניצת זיכרון
וכשהיא שוב נכנסת
נרעד היציע
ונפתח גם הלב
לשיר אחרון
ושוב על במה
היא פורשת ידיים
ובאור נוצצים
כל עגיל וצמיד
וקולה שמגיע
עד קצה השמיים
מעיד שנותרה היא
מלכה כמו תמיד
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.