כבר לא זוכר אותך.
הכל מטושטש, מעורפל.
דברים שידעתי לומר בלי לחשוב, נק' שזיהיתי בגופך.
מנסה להיזכר ולא מצליח.

עצוב לי אך אני בוגר. אני לבד ומתגבר. אני חזק אך מאוכזב.
מנסה להיזכר בך ולא מצליח.
מדוכא אך משלים עם המציאות.
יודע שכבר לא תהיי שלי יותר, וכבר לא מנסה יותר להיזכר.
מתאמץ ומשתדל וזה לא הולך.

לא מצליח להיזכר איך את מחבקת, מנשקת. איך היית את גופך לי
מוסרת. נק' חן בגופך שידעתי לספור ולנקוב מיקומם נעלמו מעיניי,
מחשבותיי וכבר אינם.

איכשהו הכל נמחק כאילו מרצון כדי לא להיפגע יותר, להתחיל
לחיות, לנשום. מנסה להיזכר ולא מצליח. מכיר כל תנועה, כל
נקבובית בגופך אך מתקשה לתאר, ולהיזכר.

אני כבר לא זוכר את הנשימות שלך, איך את מתעוררת. איך פשטת
בגדייך מולי, איך את מדברת.
מתקשה מאד להיזכר איך את מתלבשת, מתאפרת. איך את הולכת
ויושבת.

אני רואה אותך לפעמים ומנסה להיזכר באותם הימים.
איך ידעתי לצפות את צעדייך, מה את מתכוונת לעשות עכשיו, את
הרגלייך.

עבר כל כך הרבה זמן, אך חשבתי שעדיין אוכל להיזכר.
כנראה שטעיתי, הכל מול עיני מתפורר, וכבר איני זוכר.

כבר איני זוכר איך מלטפת ונוגעת.
פעם ידעתי מה את מרגישה בכל עת. פעם יכולתי לחוש שמשהו לא
כשורה. היום איני זוכר.

כבר לא זוכר אותך, את מאחוריי מסתתרת. א
איני מוצא אותך, את נעלמת.

כל יום אני מאבד עוד זיכרון ממך וכבר השלמתי שאין לי מה לעשות
בעניין. את ממש מתפוררת מול עיני, ונשארת רק צללית שלך סביבי.

כבר לא זוכר אותך.