נפגשנו כל יום שישי אחרי זמן ארוך יחסית,
סיפרנו על חוויות של השפלות -  
על מתיחת גבול היכולת עד אין סוף,
צחקנו,
העברנו עוד סוף שבוע יחדיו,
בלילה בכינו לקראת השבועות שחיכו אחריו,  

הגענו מישוב קטן -  
חבורה מלוכדת וקטנה,
שזכתה להגנה מהסביבה,
נקלענו למציאות חסרת חמלה,

בשישי הבא,
שוב אחרי זמן ארוך יחסית,
סיפרנו על האקשן שהתחולל מסביב,
פה ושם הפרזנו לעיתים מאד הגזמנו,
העיקר,
להמחיש שעול המדינה עומד על כתפנו -  
שיישמנו את מה שלמדנו,
ובלילה... שוב בכינו אל מול פחדנו,

הגענו מישוב קטן -  
חבורה מלוכדת וקטנה,
שזכתה להגנה מהסביבה,
נקלענו למציאות חסרת חמלה

ובשישי שאחרי -
אחרי עוד פרק זמן שעבר,
דיברנו על הדיכאון על הקושי להמשיך לנוע במדרון,
האינתיפאדה השתוללה לבנון לצידה,
אבדנו בסמטה -
נפגשנו עם המוות לפגישה חטופה,
בלילה שוב בכינו הדמעות הרטיבו את כריותינו,    

הגענו מישוב קטן -  
חבורה מלוכדת וקטנה,
שזכתה להגנה מהסביבה,
נקלענו למציאות חסרת חמלה

ובשישי שאחרי
סימנו עוד פרק זמן שעבר,
היינו כבויים מפוכחים בעזרת גלגל הזמן,  
שומרים על פאסון של לוחמים עמידים,
הנורמה מחייבת,
קדושת הקוד הגברי עדיין שולטת,
בלילה בכינו -
התפללנו לחמלה,

ובימים שאחרי
כבר לא נפגשים,
הימים ההם מאחורינו,
אבל הדפוסים שרירים וקיימים,
בוכים בלילה בין הסדינים...