"איזה ריח מדהים, יש לך.
כל פעם שאת באה, אני מזהה אותך רק על-פי הריח הזה. הריח שמסחרר
אותי ומכניס אותי לעולם אחר, דמיוני, יפה וצבעוני.
ובעולם הזה, הכל ברור. אפשר לראות הכל בלי שום בעיות. וזה פשוט
כיף, רק לשבת ולהסתכל. עלייך.
לראות אותך, את המראה שלך .
העיניים החדות, מלאות הברק. שחורות כמו הלילה, אבל זוהרות, ממש
כמו הים .
החיוך, החיוך הכל כך יפה שלך, שרק מלהסתכל עליו אני מתמלא
שמחה.
השיער שלך, שעף ברוח הנעימה הזאת. נותן לי להרגיש חופשי.
השפתיים, השפתיים היפות, המלאות, באהבה.

הכל נראה כל כך יפה, והכל בזכות הריח הזה, שמשנה לי את כל
תפיסת העולם. אותה תפיסת עולם שנהרסה לי.
כל הדברים שבהם האמנתי, נהרסו לי. וכל זה בגלל אותו מקרה.
אותו מקרה שהותיר אותי חסר אונים, הותיר אותי עם שאלות, אך בלי
תשובות.
למה? כל כך הרבה "למה..."
היה לי את הכל, אבל כנראה שלא אמרתי תודה על מה שהיה לי.

אני לא חושב שזה הגיע לי. אבל אחרי שזה קרה, למדתי להעריך כל
דבר בחיים האלה. להגיד תודה כל יום, על זה שאני חיי ונושם.
זה היה יכול להיגמר גרוע יותר, זה בטוח.
זה גרם לי להבין איזה טיפש הייתי, על כך שלא אמרתי תודה .
זאת הייתה טעות להתלונן, ולרצות עוד ועוד. במקום להגיד תודה,
תודה אחת קטנה, לבורא עולם, על מה שיש, התלוננתי על מה שאין.

הדבר היחיד שנשאר לי, ועל כך אני מודה כל יום לבורא עולם, זה
הריח, הריח שלך. הריח שמחזיר אותי לחיים שהיו לי, הריח שגורם
לי לחלום,
וזה נראה אמיתי כל-כך...
אני לא רוצה לקום מהחלום הזה, כל שאני רוצה זה להמשיך לחלום
ולא להתעורר.
בלי הריח הזה, אין לי סיבה לקום בבוקר. אין לי סיבה לחיות עוד
דקה אחת נוספת בחיים האלה, שגם ככה הפכו סיוט.
אבל לצערי, החלום חייב להיגמר מתישהו, ואני מוצא את עצמי קם,
עם הכאב, הכאב שלא ניגמר.
אני מוצא את עצמי מתעורר, עם הדמעות, הדמעות שלא מפסיקות לזלוג
.
עד שכבר נגמרות לי כל הדמעות, פשוט כולן. ואז בא מין מרגוע,
אבל הלב שלי לא מפסיק להאכל, להישרף, וזה פשוט כואב.
הרגשה של ריקנות, מכל הבחינות. כאילו אני רק גוף, בלי הנשמה
שהייתה לו. בלי רגשות, בלי כח נפשי, ובלי כח פיזי. פשוט
ריקנות.
הרגשה בל בדידות מצמררת. גם כשיש אנשים מסביב, אני מרגיש כל כך
בודד. גם שבחוץ חם ולוהט, אני מרגיש קור כלבים. וכמה זה
כואב...

אבל אז, אני מריח את הריח. הריח שלך. שאותו אני לא אשכח
בחיים.
אני יושב בגינה, אותה הגינה שטיפחנו, והשקענו את כל מאמצינו,
עד טיפת הזיעה האחרונה. שוכב לי בערסל, הערסל שנהגנו לשכב עליו
ביחד ולהירדם יחד עם השקיעה, השקיעה שהייתה יפה מכולן.
וכאשר אני שוכב לי על הערסל, ואני נירדם. אני מריח, מריח את
הריח שלך, שאני כל כך אוהב.
ושוב, אני הוזה, חולם, וחיי את מה שאני רוצה לחיות. אני מרגיש
אותך, אני רואה אותך.
אני מחבק אותך, כל כך חזק, ואומר לך אל תעזבי אותי יותר. אני
כלום בלעדייך.
אני מנשק אותך, נותן לך להרגיש את האהבה, בכל הצורות שאפשר.
ורק שזה לא יגמר לעולם.
האהבה שלי אלייך, לא תיפסק בחיים. לא משנה מה, אני אוהב אותך,
ורק אותך, כל החיים שלי. אני לא רוצה להתעורר מהחלום הזה
לעולם.
רוצה לנשק אותך עד סוף ימיי, ושיגיעו סוף ימיי, ואלך לעולמי,
אוכל סוף כל סוף לראות אותך, והפעם זה יהיה אמיתי.

אך בינתיים, אני חייב לחלום.
אני חייב לחלום כדיי לשכוח, לשכוח את היום הנוראי הזה. שבו
הפכת למלאך, המלאך שלי.
לא רציתי שזה מה שיקרה, אהובה שלי, הייתי מעדיף שזה יהיה אני,
ולא את. אך כנראה שה' היה צריך אותך איתו.
היום הזה, שהיה אמור להיות מושלם, הסתיים כל כך רע.
רציתי לנסוע לצפון, לצימר, בשביל להיות רק שנינו, בלי אף אחד
אחר. רק אני ואת. אבל אז הגיע הבן זונה הזה.
הבן זונה שניסה לעקוף ולהראות לכולם איזה תותח הוא, לא יכל
לנסוע כמו בן אדם נורמאלי. ובגללו, בגללו איבדתי את הדבר היחיד
שאהב אותי באמת.
בגללו איבדתי את הדבר היחיד שסמכתי עליו, שאהבתי אותו, שדאגתי
לו ושגרם לי לקום בבוקר עם תחושה הכי נפלאה בעולם. תחושה שיש
ליידי מישהי. מישהי שאוהבת.
בגללו, איבדתי אותך, יפה שלי,  האדם היחיד, שדאג לי יותר מכל,
ורק חיכה לי, שאשוב הבייתה.
לי לא הייתה אמא, אמא שתדאג לי ותאהב אותי. היה לי אותך, וזה
היה בשבילי עולם ומלואו.
את היית בשבילי הכל. הראית לי מה היא אהבה אמיתית. וזה משהו
שלא הרגשתי לעולם.

אני יודע שאת למעלה, מחכה לי. בינתיים, תמשיכי לבוא אליי
בחלומות. אני אזהה אותך לפי הריח, הריח שכל כך אהבתי.
ועכשיו הוא כל כך חסר לי.
אבל אל תאבדי את סבלנותך, אני קרוב אלייך יותר מתמיד, אני
מרגיש אותך, את הנשיקות שלך. אני כבר בא אהובה שלי,
רק תחכי לי, עוד קצת.

אני אוהב אותך, יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. תזכרי את זה,
תמיד, אבל תמיד..."