יוד בן שמונה-עשרה / ברכת הדרך |
את נוסעת.
את נוסעת למקום ההוא.
את נוסעת למקום ההוא הארור,
שבו נרצחו מיליונים.
את נוסעת.
את נוסעת לשם.
שם -
לאדמה המקוללת,
שם -
למחנות הסבל וההשמדה.
שם החיים שוב חיים.
את נוסעת.
את נוסעת כדי לזכור.
לזכור את הזוועה
ולנצור את הזיכרון.
עפרה,
מי ייתן ותשובי בשלום.
מרץ 2000
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|