יוד בן שמונה-עשרה / בנודד לאילת |
וגבעות הגיר הלבנות,
הגיא האבוד האדום והחום -
הם ההבנות.
שמש כתומה של אחרי הצהריים,
רוח ערבית קרירה מנשבת.
לא נצא מכאן בשן ועין
עד שנמצא מקום לשבת.
וכך עובר גם היום השלישי
והנה הרביעי מתקרב.
ללכת בדרך כמו פטישים -
לכך לא נסרב!
פברואר 2000
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|