זה כבר שורף בעיניים
אנשים עלובים.
עלובי נפש, שפה, ברירה.
לפה לשם הדרך ברורה.
לדרוך כמה שיותר,
לצעוק כמה שיותר,
ועדיין הצעקה החזקה ביותר לא תשמע.
צעקות שחודרות יבלות,
שעות, בגדים ודרכים.
ואתה?
לאן אתה חושב?
שטוף את העיניים בצעקות,
ועדיין רק הלחישה תחדור
ותעוות לך משהו את הצורה,
רק אז אולי תשבור שמאלה במבוך.

כי לחישות מודדים בליטרים,
ובך ליטר בודד, מטייל הלוך ושוב,
מכה בך לא נשלט.
כי השליטה היא לעלובים
שהיום שלהם מתחיל ונגמר אתמול.
רק אתה רץ קדימה לבד,
הוורידים מתפוצצים,
האדמה לא זזה,
האוויר עומד.
העלובים מהירים ממך זה ברור,
אבל אתה כבד,
מלא בליטרים,
המשקולת לטובתך.
אתה תמיד מחר והם אתמול.