בכל השפות שאני מכיר, השתמשתי כדי לכתוב לך שיר,
חשבתי שעות, וכתבתי ימים,
ובסוף הדף רק מלא קשקושים.

כתבתי כמה שאותך אני אוהב,
נאנחתי שאת לא יודעת כואב לי הלב,
סיפרתי על הוויכוח שאני מנהל עם עצמי, שבו אני תוהה אם כדאי
שאת תדעי,
בסוף צחקתי על עצמי, שבגלל שאני פחדן - את לא יודעת מה עובר
בראש שלי.



הדף התמלא במילים, במשמעויות, וככל שהתעמקתי יותר - הן נראו
יותר טיפשיות...
מחקתי מיד את הכל, והשארתי את הדף ריק,
ופתאום הוא נראה לי כל כך אמיתי, כי זה בדיוק מה שמפריד בינך
לביני...
דף לבן, שבו הולכות להיכתב כמה מילים - שהולכות להסביר לך מה
קורה אצלי בפנים...
דף לבן מעורבב בדיו שחור, שייצור את המשפט שיבהיר לך הכל.


הדף נשאר ריק, לא נכתב עליו דבר,
כי כשאני ארצה שתדעי - החשיבה והסיבוך - זה כבר יהיה מיותר...
כשאני ארצה באמת לספר, הכל יזרום, הכל יחליק מהפה,
כי בסה"כ מה רוצה? רק לספר לך שהרגש את הלב שלי לשניים חוצה.