היא לעולם לא תשכח
את אשר היא איננה זוכרת.
כי בין ללכת אחריו
ובין לבכות כי כאב,
יש רק מדרגות שמכאיבות בגב.
ולא יותר מזה.

בין ההתרגשות שלפני הנשיקה הראשונה
לבין האימה שלפני הנשיקה השניה,
יש רק מילים שמשקרות
וידים קרות
שעושות מה שהן רוצות.
מכאיבות. מכאיבות.

בין ילדה בת 15, עם חלומות ועתיד
לילדה בת 15 עם צלקות שלא יוכלו עוד להגליד,
יש אחד שאומר לה לא להתנגד, כי הוא יותר חזק.
לא להלחם, כי לא ישמעו אותה גם אם תצעק.
לא להיגעל כשהוא נאנק.
לא להישאר כשזה נפסק...

בין ילדה תמימה ומתרגשת
לבין אשליה מתנפצת,
יש הבטחה שלא יאנוס.
והבטחות תמיד מקיימים.

בין עור ילדות חלק
למצולק
נותר רק זיכרון מודחק.

היא לעולם לא תשכח
את אשר חרוט בה לעד.

29.03.07