והיא יושבת, בוהה בחלון כמעט גדול, חצי שקוף, חצי מלוכלך
לא יודעת אם לשכוח או לסלוח
תקועה על גשר שרגליו כבר חלשות
וצריכות קצת עזרה בהלחזיק מעמד על רצפת הבוץ המטביע.

פניה נקיות מאיפור, כי היא יודעת שאין טעם
ממילא הכל יורד כשהעיניים נהיות טיפה יותר מלוחות.

שני נשים נפגשו אחת בשניה, האחת פורצת בבכי
והשניה שקועה בדממת אלחוט
הן רצות אחת לעבר השניה, נתקעות ונופלות על האדמה הלחה
כל אחת מייצגת צד בעימות הנורא הזה
וכל אחת יותר צודקת מהשניה.

העימות מתחיל להראות מכוער ונצבע בצבעים בולטים של מלחמה
פריטים עפים באוויר ללא תקנה: תמונות ישנות, מכתבי אהבה,
כריות
ושוקולדים שפג תוקפם.

והיא מהצד, עדיין בוהה בחלון כמעט גדול, חצי שקוף, חצי מלוכלך
וחולפים על פניה חמישה עשר חודשים שלמים
נפרסים מולה כמו מפה של שבת
אך הטוהר והבתולין של המפה הלבנה עזבו מזמן
נותרו רק כמה טיפות אחרונות של דם