(לילה, בית משפחת דובנוב. דבי יושבת על השטיח מול הטלוויזיה
וצופה, אבא דוב מסדר דברים אחרונים בבית, נועל את הדלתות, מכבה
את האורות ואז...)

אבא דוב: "אוקיי דבי, זה מספיק להיום. תכבי את הטלוויזיה ובואי
אני אשים אותך במיטה".
דבי: "עוד מעט אבא, תכף נגמר הפרק של "סקס והדובה הגדולה"".
אבא דוב: "דבי אל תגידי לי עוד מעט, יש לך בית-ספר מחר, ואת לא
רוצה שהמחנך דב נבון יכעס עליך שוב כשתחרפי לו מול הפרצוף איזו
שנת חורף קטנה".
דבי מתחננת: "נווווווו אבל אבאאאא בבקשה זה רק עוד דקה, הנה
היא מראה למיסטר ביגפוט את הקעקוע של דובוני אכפת לי שיש לה
בגב התחתון, ועכשיו הוא שם את הטלפיים שלו על התח..."
אבא דוב זועם: "דבי דובנוב!!! אני נשבע לך באימך שתנוח על
מרבצה בשלום, שאם לא תכבי עכשיו את הטלוויזיה המשחיתה הזו
ותלכי לישון, את לא תקבלי יותר דבש בחיים!"
דבי בחוסר חשק מופגן: "טוב טוב טוב... אוף אפשר לחשוב, כאילו
שאני לא אדע את זה בעצמי עוד כמה שנים..."
אבא דוב, כבר ממש כועס: "מה?!?! בחלומות שלך!!! על גופתי
השעירה והמתה שאי פעם מכאן ועד הנצח שדוב זכר יניח את טלפיו
המטונפות של שיערה מפרוותך!"
דבי: "אבא תפסיק להיות כזה קשה עורף ושמרני, אני או-טו-טו כבר
אישה בוגרת".
אבא דוב: "היית רוצה! רק השבוע עלית לכיתה ג'!"
דבי: "וכבר יש לי חבר ואני אוהבת אותו מאוד והוא אומר שהוא
רוצה להתחתן איתי."
אבא דוב, מאבד עשתונות: "מה?! את רוצה לעשות לי התקף לב?! אם
אמא שלך הייתה חיה, היא הייתה עושה בך שפטים גברת, שפטים!
(ממלמל לעצמו) אוי אלוהים, מה עשיתי שזכיתי לילדה כזו..."
(ובחזרה לזעם ולוורידים המפומפמים במצח) "תגידי לי עכשיו מי זה
כדי שאני אוכל לשבור לו כל עצם בגוף! מי זה?"
דבי: "לא אומרת לך."
אבא דוב: "דבי, אם לא תגידי לי עכשיו מי זה, אני... אני אשבור
את כל צנצנות הדבש שאת מחביאה מתחת למיטה!"
דבי, מופתעת: "אבא!!!"
אבא דוב ממשיך את עונת הצייד: "אל תגידי לי אבא! מי זה?"
דבי מהססת מגמגמת ומחסירה פעימה: "זה... זה... זה... זה פו."
אבא דוב, אם מקודם הוא איבד לרגע את העשתונות, עכשיו הוא איבד
גם את שמחת החיים: "פו הדוב?! אלוהים ישמור דבי... אם אמא שלך
הייתה חיה, היא הייתה מתה עכשיו. פו הדוב? מכל הדובים בחורש
דווקא את הפוץ הלא-יוצלח הזה? זה שפרש מכל מסגרת וכל היום
מתבטל עם חזרזיר ההומו הקטן, איור הסטלן והנמר המטופש ההוא
שלוקח ממריצים?"
דבי, בהתעלמות מוחלטת מסערת הרגשות של אביה: "הוא מתוק נורא."
אבא דוב: "שאלוהים יעזור לך דבי, כי אני כבר לא יודע איך."
דבי, בסיפוק ובביטחון: "אוי אבא, אני יודעת שאתה אוהב אותי,
בול עץ פרוותי שכמוך. בוא תתן לי חיבוק דוב לפני שאני עוצמת
עיניים וחולמת על פו הדוב..."
אבא דוב, העיניים מלאות שוב בוורידים: "דבי!!! אל תחממי אותי!
(לעצמו) הילדה הזו פשוט שטן קטן..."
דבי: "אבא, תספר לי סיפור לפני השינה."
אבא דוב: "הדבר היחידי שאני אספר לך זה איפה יש מרפאת טיפת חלב
למקרה ופו הדוב..."
דבי: "נווו אבא! אל תהיה כזה, תספר לי סיפור!"
אבא דוב: "איזה סיפורים ואיזה דבורים?! מה את רוצה ממני, אני
אבא דוב, לא אבא בונה בשעת סיפור."
דבי: "תספר לי את הסיפור על איך הכרת את אמא."
אבא דוב: "אבל זה ארוך ומחר בבוקר יש לך שיעור עם דב נבון..."
דבי, מפעילה שטיקים שרק ילדים של הורים מכירים, ובמיוחד בנות
לאבות: "בבקשה אבא'לה קוקי'לה פופי'לה גוש פרווה קשה עורף
ופיוז קצר שכמוך..."
אבא דוב, נכנע ללחץ: "טוב טוב... כשאת מנסחת את זה ככה, איך
אני יכול לסרב.
אז ככה. (מבט חולמני ונוגה בעיניים, נזכר בעבר הרחוק) לפני
המון המון זמן, כשאת עדיין לא עלית לכאן מהגיהינום, היה לי חבר
מאוד טוב בתיכון. קראו לו ג'אספר. עשינו הכל יחד. שיחקנו,
דיברנו, למדנו, אכלנו ואפילו התקלחנו."
דבי, בשוק: "אין מצב!!!"
אבא דוב: "סתם בצחוק, מה אני גיי? בכל אופן כל הזמן היינו
ביחד. היינו כמו אחים זה לזה. בשלב מסויים כבר הייתה בינינו
טלפתיה, ידענו על מה השני חושב. כשלו כאב, גם לי כאב, וכשאני
הייתי רעב, הוא היה רעב. רצינו את אותם דברים, שאפנו לאותן
מטרות. וזה המשיך לאוניברסיטה, שם למדנו ביחד הנדסה כימית."
דבי בתמיהה: "מה, אתה רוצה להגיד לי שבשיא הרצינות שניכם רציתם
ללמוד הנדסה כימית?"
אבא דוב: "מה פתאום, פשוט רק לזה התקבלנו. בכל מקרה נשבענו
שבועת דם ששום דבר לא יפריד ביננו, לא משפחה, לא בחורה ולא
כסף."
דבי: "ומה קרה?"
אבא דוב: "משפחה בחורה וכסף הפרידו בינינו. בשנה השניה
ללימודים הגיעה סטודנטית חדשה, בת אדם, במסגרת חילופי סטודנטים
עם בני אדם. היה לה עור רך ועדין כל כך שהוא היה נראה כאילו כל
נפילת נוצה עליו עלולה לפעור בו סדקים. היו לה עיניים גדולות
וכחולות כמו נקודת המפגש של השמיים והמים באופק הרחוק, ואם
הסתכלת טוב טוב לתוכן יכולת לראות את הגלים מתנגשים בחוף ואת
השחפים עפים למעלה. והשיער שלה, בהיר ובוהק כמו החמה, גולש על
כתפיה כמו זרועותיו של תמנון ממשי. קראו לה זהבה, והיא התארחה
בבית שלושת הדובים. יותר מאוחר יתברר לכולנו שיופיה הרב רק
כיסה על היותה קלפטומנית. אפילו את האסלות היא לקחה איתה
בחזרה. אבל באותה העת לא ידענו כלום על אופיה הרכושני, והיינו
מאוהבים בה עד כלות הנשמה. חשבנו עליה כל הזמן ועל איך להשיג
אותה. ג'אספר ואני כבר לא יכולנו להיות חברים יותר מאחר ושנינו
חתרנו להשיגה, האחד תחת השני. הפכנו לשונאים, בגלל בחורה."
דבי:"ואיפה נכנסת לכאן המשפחה?"
אבא דוב: "המשפחה שלי חשבה שאני סוטה בגלל שרציתי בת-אדם, ובטח
ג'אפסר הוא זה שהכניס לי את הרעיון הזה, ואי לכך ובהתאם לזאת,
אסור לי להתראות איתו לעולם. והמשפחה שלו חשבה בדיוק אותו דבר
עלי. המשפחות שלנו שהיו פעם משפחה אחת גדולה וחמימה, הפכו לשתי
חמולות עויונות."
דבי: "ואיפה הקטע של הכסף?"
אבא דוב: "אה זה... ג'אספר היה חייב לי כרטוס באוטובוס. בכל
מקרה, המשכנו לאהוב אותה עוד הרבה זמן בסתר, מתוך מחשבה שהיא
הדבר הכי יפה בעולם, ככה האמנו באמת ובתמים עד שראינו את הרכזת
פר"ח שלה."
דבי: "מה?! איך זה הגיוני שנתנו לבת-אדם מחילופי סטודנטים
לעשות פר"ח?"
אבא דוב: "וזה שאנחנו דובים מדברים זה יותר הגיוני? ככה זה.
בכל אופן הרכזת פרח הייתה הדבר הכי יפה בעולם, ועוד מהגזע
הנכון. לידה זהבה נראתה כמו נמייה דרוסה. אבל הפעם החלטנו
ג'אספר ואני ליישב את הויכוח מי יזכה באהבת חייו, אחת ולתמיד.
החלטנו לשים לזה סוף. כלו כל הקיצין. החלטנו, ועשינו זאת כמו
גברים אמיתיים."
דבי: "נפגשתם עם שחר ונאבקתם זה בזה במשך שלושה ימים ללא הפסקה
בגשם ובשרב עד שג'אספר הפסיד?"
אבא דוב: "נראה לך? מה אנחנו חיות פרא? עשינו תחרות כתיבת
ערכים בויקיפדיה. ניצחתי בפער גדול."
דבי: "ומה קרה לג'אספר?"
אבא דוב: "טרפתי אותו חי."
דבי: "ואז התחתנת עם אמא?"
אבא דוב: "לא, זה לא היה כזה פשוט. מסתבר שאחרי כל המאמץ הזה
היא בכלל לא רוצה אותי. הייתי צריך לעבוד קשה כדי לזכות בליבה
של אימך, הדובה שלי... הייתי קורא לה דבה, את יודעת."
דבי: "אז איך השגת אותה בסוף?"
אבא דוב: "שרתי לה מתחת לחלון סרנאדה שהקסימה אותה. זה הלך
ככה:
דבה דבה דבה שלי,
האהבה שלי אליך היא לא דבר גבולי,
אז בואי נשתה קפה,
ואולי אחרי זה נינשא,
ויהיה לנו תינוק יפיפה,
ונקרא לו טדי ובלילה נשיר לו טדי טדי טדי,
דובון קטן ושוודי."
דבי: "וואו אבא, איזה סוס אתה."
אבא דוב: "הייתי רוכב, היום אני סוס מלא כוונות טובות. וככה
הכרתי את אמא שלך, ואז את נולדת."
דבי: "אבא... אתה מאוכזב שאני יצאתי ולא איזה טדי דובון קטן
ושוודי?"
אבא דוב: "מה פתאום מתוקה שלי, גריזלי שובב שכמוך. אני אוהב
אותך הכי בעולם. עכשיו לכי לישון ותקומי מחר רעננה. לילה טוב
מתוקה. אה וכן... עוד דבר אחד."
דבי: "מה אבא?"
אבא דוב עם חיוך מסתיר סוד: "אל תפתחי את העיתון מחר."
דבי: "למה?"
אבא דוב, מבסוט: "כי יגידו שפו הדוב מת בתאונה מסתורית בשנתו."