אני יוצא לטיול בצופים.
"זה ישכיח לך אותה קצת" כולם אומרים
ובהתחלה אפשר היה לומר אפילו,
שהם צודקים.

אבל בלילה הראשון חלמתי חלום,
שמי אם לא את הופיעה בו,
את מעירה אותי מהשק שינה הרטוב
בנשיקות קטנות וליטופים, תמשיכי, זה טוב!
התעוררתי לבוקר קר
עם באסה מהמציאות, עייף ומעורער
למרות הכול, למסלול ראשון אני מגיע,
מבלי לדעת שמולי שוב פרצופך יופיע...

על כל מצפה וצוק המשקיף אל נוף יפיפה
אני מדמיין את שנינו יושבים על קפה, או תה
מסתכלים על האופק, אני נושק לך על הפה
רק שתלכי את השביל הזה יחד איתי!!
זה הדבר שהכי חפץ בו ליבי.

בקור האכזר דמיינתי אותך,
שם בצד, על אבן יושבת
עם כיסוי האוזניים הסגול ורועדת
אז לפתע מבין העננים יוצאת השמש
ובתוך הראש שלי, אליי את מחייכת.

כל פרח, בכל צבע, מזכיר לי אותך
כל המדורות או הגשמים לא עוזרים
ללב שלי, להרחיק את הקולות שצועקים
שאני מאוהב בך!!!
אבל את לא יצאת לטיול בצופים
את נשארת בבית בגלל התגבורים
ובטח לא עלתה לך לשנייה
דמותי בדמיונך... לא מחשבה אחת טובה
אפילו לא רעה
כי אחרי הכל אנחנו רק ידידים
ואני עכשיו עסוק בטיול של הצופים