מאור לב / בסוף אהבה |
כשגופי מוטל, חשוף
ולא נשאר דבר שיפריד
בין זרעי נשמתי העירומה
והרצפה החותכת בבשרי, מצממררת וקרה.
ובשקיעה,
כשצבעי אור אחרונים יעלמו מפניך
ואתה תעלם מחיי, בלי מילה.
אזכר מבעד לצעיף הערפל,
שאחרי העלטה הכבדה ביותר -
מפציעה קרן שמש חדשה,
כאילו לא היה לילה על פני האדמה...
ואני אחייך אל עצמי נרגעת
תרגיעי סערה, את הרי יודעת!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|