רציתי להגיד לה שאני אוהב אותה. עמדתי מולה, הסתכלתי לה
בעיניים, וזה היה לי כל כך ברור שפשוט כל כך רציתי להגיד לה.
שגם היא תדע.
אבל לא אמרתי. שתקתי והיא פשוט הלכה.
הסתכלתי עליה מתרחקת, ופניתי משם.

דמעה, שתיים, שלוש.
כרית מלאה בדמעות.
שוכבת וחושבת, כמה דברים טובים יותר הייתי יכולה לעשות עם הזמן
שלי.
הייתי יכולה לצייר עכשיו, הייתי יכולה לצאת עכשיו, אבל לא. אני
פה.

דמעה, שתיים, שלוש.
סיגריה שאני לא מצליחה לעשן מרוב דמעות.
גשם ורוח.
עומדת, כמו צל בלילה, וחושבת כמה דברים טובים יותר הייתי יכולה
לעשות עכשיו, כמו לישון, או לטייל, או מקלחת ארוכה וחמה.

באמת שרציתי. רציתי להגיד לו כמה שאני אוהבת אותו. עמדתי מולו
והסתכלתי עליו. וזה היה לי כל כך ברור שפשוט כל כך רציתי להגיד
לו. שהוא יידע.
אבל לא אמרתי. שתקתי, והוא פשוט הלך.
הסתכלתי עליו מתרחק ופניתי משם.

טיפה. שתיים. שלוש.
הגשם שוטף הכל.
ועוד מעט הוא ישטוף גם את הזכרון הזה, ולא ישאר דבר מזה.

(04.01.2007)