|
הם נכנסים ויוצאים.
נכנסים ויוצאים.
לא מסתכלים.
לא מביטים.
גם לא מבט אחד קטן.
נדמה שהם לא שמים לב.
אבל...
איך אפשר שלא לשים לב?
הרי היא תמיד כאן.
בולטת מתמיד.
אבל להם לא אכפת.
בעצם..
למה שיהיה להם אכפת?!
הם הרי לא מכירים אותה.
ואם היו מכירים אותה..
גם אז לא היו מביטים?!
ואיך אפשר להכיר אדם שבקושי מסתכלים עליו.
והיא.
היא תמיד שם.
מחייכת.
בדיוק את אותו החיוך.
כל יום מחדש.
לכל אחד היא מחייכת.
ולפעמים גם אומרת שלום.
והם.
הנחמדים עונים לה עם חצי חיוך מאולץ.
והשאר.
עוברים. נכנסים. לא מביטים.
והיא...
היא עדיין בולטת.
בולטת עם חיוך.
היא תמיד תשאר ככה.
כי...
כי זאת היא. |
|
|
אם אתה רוצה
להגדיל לאין
שיעור את הסכוי
שהשיר שפרסמת
בבמה חדשה
יזכה אותך
בהמלצת העורך
ויופיע בקוביות
הצהובות - יותר
טוב שתכתוב את
זה בשורות הכי
ארוכות שאפשר
כדי שזה יראה
כמו סיפור !
צפיחית בדבש
יועצת פרסום
ויחצני"ת שווה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.