הקינה לקוחה מספר יואל, פרקים א' וב'. שם היא מופיעה במלואה.

"שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ! ההיתה זאת בימיכם,
ואם בימי אבותיכם? עליה לבניכם ספרו, ובניכם לבניהם ובניהם
לדור אחר". יואל א', ב-ג.

נשים קטנות עלו עלייך ארצי
ורב מאוד המחנה.
שיניהן שיני אריה ומתלעות לביא להן.

נשים קטנות מקפצות כארבה.
בעיר תשוקנה בבתים תעלינה,
בעד החלונות תבואנה כגנב.
לפניהן רגזה ארץ רעשו שמים.
שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נוגהם.

הקיצו הגברים ובכו!
היללו כי הובישו ששון מליבותיכם.
היללו כל שותי היין כי נכרת מפיכם.
היללו, כי יום-ללא-אונס הוא אסון ונורא מאוד
ומי יכילנו?