אני חוזר לרחוב,
למקום שבו
תמיד חלמתי לאהוב.
הזיכרון שלא נשכח
הוא מהדהד,
עוד לא דעך.
אותה אישה
כמו חלקים מפאזל
שנקרא לו
- אהבה.


אותו סיפור,
הדבר האמיתי,
אהבה ישנה,
זיכרון שלא נשכח,
הוא מהדהד,
עוד לא דעך.
אותו בכי מר של אז
שאולי היא תעזוב הכל
והתקווה שהיא תחזור.

למען האהבה,
הכל למען האהבה.
אבל היא עם אחר
ליבי בוכה מאז
זה רק נראה שהכל הסתדר.
הכל קשה מאז
אם רק אהבה אותו,
לו הייתה מאושרת
היה קל הרבה יותר.
אך הזיכרון עוד לא נשכח
הוא מהדהד,
עוד לא דעך.
ואותה הציפייה,

כמו חלקים מפאזל
שנקרא לו
- אהבה