ואולי שנינו קצת נשתגע.
ככה חשבתי לי, שאני ארכן קדימה והשרשרת תתרופף קצת. השיער יפנה
קצת קדימה וחלק יישאר מאחור, יתופף על הכתפיים ניגון עליז של
שקט. ואני אתן חיוך גדול עם שיניים קטנות שרק החלו לצמוח. אני
אחייך לשמיים, אחייך לכלום ואחייך אליך, והכול זה ככה סתם.
בין הברכיים אני אתחב את ידיי ואשאר מכופפת עד שתחייך אליי,
בחזרה.
השמלה הלבנה שלי תתנופף לה ברוח שלא קיימת והפרחים שעליה יחלו
לנבול, לנשור מן השמלה, אחד אחד, ככל שהזמן יחלוף ואתה לא
תגיע.
כל כמה זמן אתה תתקרב, תיתן איזה צעד מהיר לכיווני, אחד קדימה
ומאה אחורה, תתגנב בחזרה לחשכה שלך כשתראה שמשהו אצלי בשמלה
פשוט לא לרוחך.

ובכל צעד מהיר שלך אליי אני ארים את השמלה ואשאר בתחתונים. בפה
פתוח בלי מילים אני אומר לך בעיניים שזו אני, וזה מה יש, משום
מה חשבתי שתאהב.
ואתה, אתה רק הסתכלת לי בעיניים ממש עמוק ואפילו לא היה אכפת
לך שמלכת הגן עומדת מולך וחושפת בפניך תחתון לבן עם פו הדוב
בפרונט. רק התבוננת בי ושתקת. הסתובבת וחזרת לפינה החשוכה
שלך.

שנים התייסרתי על הייבוש שדפקת לי כשעוד שנינו היינו בחיתולים.
אני רציתי נשיקה על הלחי וחבר ראשון שיראה איתי קלטת ואתה רצית
מבט. כבר אז היית הרבה יותר בוגר ממני. טוב, אולי כי לך צמחו
השיניים קודם.

לא הבנתי שהמבט הזה שנתת בי, שנתת לי, שהיה לנו, שאני בכלל לא
יודעת להגדיר, היה יותר מהכול, אתה. שמאחורי הרשתית והקרנית
והחום והחם יש הרבה הרבה, כך הייתי אומרת אם הייתי מגלה זאת
בזמן. ובשלך, יש הכי הרבה מבכולן.

לקח לי קצת זמן להבין שהמבט ההוא והשנייה ההיא והתמונה
שממוסגרת לשנינו בסלון במסגרת ורודה עם בלון ודובי, מה לעשות -
שנינו התברכנו באמהות אובר-רגשניות, בעצם הייתה קצת הזדמנות
שפספסתי, ההזדמנות להכיר אותך.

מאז הרגע של התמונה במסגרת, שקצת מצחיק שאיזה אמא באה והנציחה
לעד, לא שלחת בי יותר מבטים ולא ניסית לתת לי להציץ בעולם שלך
יותר, נראה לי שכבר התייאשת. בטח חשבת שאני מטומטמת וילדה
קטנה, שאני לא מבינה כלום ובטח התאכזבת.

מסתבר שלא באמת הכרנו, מסתבר שאני פספסתי את הרגע. כל ארמונות
החול בים, הביסים המשותפים מאבטיח, נשיפה זוגית על העוגה בימי
ההולדת של כל אחד מאיתנו וצפייה בסינדרלה, היו הכול העברות
משונות של הזמן שלך. עד שתגדל, עד שתחליט לתת למישהי אחרת את
המבט שאני לא קלטתי ואז גם אולי תקבל אותו בחזרה. מסתבר שהכול
היה שטחי ושרק אני חשפתי את עצמי, מסתבר שנשארתי הרבה יותר זמן
ממה שחשבתי, לבד בחושך, בתחתונים.