|
שירה מגויסת
אוזניי לאפרכסת.
דרוך ומאזין
שנים אוחזין
חזק, מושכין, נקרע
כבלון המתפוצץ, ארעיש עד לתקרה.
אקח פזמון של לץ,
מרצין וגם של שכול
ואג'גלר אתו כל עוד אני יכול...
וזה לא הולך להיות פוליטיקלי קורקט...
|
|
|
טוב, די, נמאס
לי. כבר עדיף
לעבוד ברמזור,
גם משלמים יותר.
כמה אפשר? אני
עומד כל היום
וצורח. נמאס.
כותבים עליי
סלוגנים מטופשים
וכולם רואים את
השיערות שיש לי
באף. אני
מתפטר!
האיש האדום
שלמעלה ברגע של
משבר, לפני
שהתחיל לעשות
מדיציה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.