[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עידן קארו
/
אני פשוט מרים ידיים

כל החזור הזה, כל הדוג' האישית וכל הקרבה הזו עושה לי רע. אני
מרגיש כאילו יש מעליי זכוכית מגדלת ואני נשרף תחתיה כל פעם
כשאני עושה טעות. למה, למה זה, למה הכול הולך ככה? יש חברים
מצד אחד, אישה מצד שני ואתה באמצע. אתה מרגיש בודד, יוצר לעצמך
מקום בו ממלאים אותך, אך לפתע אתה מרגיש שאתה פוגע בצד אחד
ולאחר מכן אתה יכול לפגוע בצד שני, אני לא בנוי לזה! איפה אני
בכל החרא הזה?!
אני פשוט לא צריך להיות כאן, לחיות בין כל החיות האלה. אם
הייתי אריה בטוח שהייתי אריה נווד, כזה שנידו אותו מהחבורה כי
הוא לא היה חזק מספיק, כזה שנשאר לבד במערכה וצריך לדאוג
לעצמו.
אז כך, מאז שהייתי בן 16, הרגשתי שמשהו בי שונה - אני תמים,
אני נותן את כולי, אני עוזר לכולם, אבל אני נעלם, תמיד אמרתי
לכולם "אתם תראו, אני זה שבסוף יהיה לבד".
תמיד חשבתי להתאבד להפסיק עם זה, אבל תמיד, כמו עם כל דבר
בחיים, לא היה לי מספיק אומץ, אז אף אחד לא ידע מזה, חוץ
מהמחברת, כך שגם הייתי מהסוג שהפסיכולוגים הכי מפחדים ממנו...
היה לי תמיד חיוך על הפנים, הייתי מצחיק את כולם, הייתי מרכז
הערב, אבל בפנים הכול שחור...
אבל עכשיו, בן 26, מסתכל על העולם ורואה שהאור כבה, אין כבר
חיוך, השחור השתלט עליי - אני כבר לא מצחיק, אני כבר לא תומך,
אני לא רוצה יותר כלום מאף אחד, אין לי אומץ לתפוס אותה ביד
ולצעוק עליה שהיא שברה אותי.
אין לי אומץ לתפוס אותך ביד ולצעוק שאת מסבכת אותי.
אין לי אומץ לתפוס אותם ביד ולומר להם "ילדים, אין בי את האור
שאתם מחפשים - רדו ממני".
ואין לי כוח לקום בבוקר ולחשוב על כל זה.
אז אני אלך לפאקינג מועדון חשפנות המחורבן הזה רק כדי לגרום
לחברה לחשוב שהם העלו לי חיוך על הפנים... חברה, כוס לא עושה
לי טוב במיוחד במועדון ניצול... מילא באהבה, כן, אבל ככה...
אתם שוכחים שאישה שבנתה אותי הרסה אותי, אז למה לעשות לי את
זה?! אתם לא מבינים שלא יכולתי אף פעם ליצור קשר עם חבורה של
אנשים, כי לא ידעתי איך לעכל את זה? אתם לא מבינים שאני הייתי
צריך להישאר ברחם ולא לצאת לעולם הרע הזה? לא סתם נקשר לי חבל
הטבור סביב הצוואר.
אני אוהב ילדים, אבל למה להביא ילדים כמוני? רק כדי לרצות את
האישה... ובכלל לא תהיה לי אישה אז מה לי ולזה?!

הראש מתפוצץ לי, לא ישנתי כהר חודש כמו שצריך. המחשבות הרעות
חוזרות ואני נופל בהן. אז למה לי לחיות בעולם הזה ככה, למה?
אני לא רוצה להרוס את המשפחה שלי ופשוט להקל על עצמי. הרי לא
בחרתי לבוא לעולם - למה אני שם עליהם?!

אומרים סוף, אני אומר - אוף...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל היום אנחנו
ישנים.







ב"ה, מחזיר
בתשובה, מסביר
את הפיזיולוגיה
שלנו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/6/07 19:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידן קארו

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה