דליק כלבלב / ליאור |
בתחנת האוטובוס, היינו שנינו
וזה היה זמן קצר לפני שאת
היית צריכה לטוס.
אמרתי "נו, אז את עוזבת
אותנו לתמיד"
ואת אמרת "לא, אני אחזור"
והמשפט הזה נכנס, יוצא, נכנס
ויוצא מכל חור
כי את הבטחת שתחזרי.
ליאור.
ואת חזרת, ואת קבורה,
כן, שם, מעבר לגבעה.
בתוך פרחים, בתוך ירק,
בבית שכולו מחנק.
ואת לא שם, אנו אומרים
ואת לא כאן, אנו יודעים.
ואין מקום להיות צודק
ואין רצון ואין אמת,
בזה שכאן אנו חיים
ואת נמצאת עם אלוהים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|