|
נפש שבורה
מכאב האהבה
כמהה להיות שלמה
כמו בהתחלה.
ולאותה אהבה
פנים רבות ושונות
החל מנפש תאומה
כלה בחברים
ומשפחה.
והנשמה?
היא מנופצת לרסיסים
שכבר לא גורמים לדימומים
כי כמה דם נשמה בודדה
יכולה כבר להכיל?
וברגע שנגמר הדם
נותר הכאב
שלא חולף
ולא יחלוף
את הנשמה תמיד ימשיך לעטוף.
והנשמה והלב
זועקים למזור
רוצים בחזרה דבר שלעולם לא יחזור
צורחים
מתחננים
אך אותם אין שומעים
והם נותרים
בודדים וגלמודים
בעולם פנימי שבור.
והתסמינים היחידים
הם רק הדמעות
שממשיכות לזלוג
ולא עוצרות
לזמן הן כלל לא מקשיבות
אך אולי טיפה
טיפטיפה
מקלות... |
|
|
כתבתי יצירה
כסלוגן, וזה
יבלבל אתכם
כהוגן. שכן לא
ברורה הכוונה,
של אותה הפואמה.
והסוף אינו
חשוב, עוד יכלאו
אותי בכלוב. אז
אומר שלום חבר,
בסוף אני עוד
אתבגר. ולא אעשה
את זה יותר.
צרצר מטושטש
קמעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.