[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מנור בוחניק
/
אפילו העיניים

הפאר והיופי, למטרה אחת כה פשוטה.
הכול מקושט כ''כ יפה, כ''כ מושקע.
התיישבתי במקומי, כמו שהורו לי לעשות, כאילו בתור הצעה, ליד
כמה אנשים שאינני מכיר כלל.
כל החיוכים, הפנים, העיניים העייפות.
הריחות והצלילים משתנים ללא הרף, זה מצליח לערפל את כל חושיי.
אני תחת אילחוש.
אנשים באים והולכים אל מול פניי, כהדף הרוח. מה אני עושה פה
בכלל? האם אני שייך? האם אני חלק?
ראשי כ''כ מבולגן, מסוחרר, כאילו אחרי כמות מכובדת של
אלכוהול.
ופתאום אל מול עיניי, זו היא? כיצד זה ייתכן?! זה בלתי אפשרי!
כל כך דומה, כל כך... העיניים, אפילו העיניים! איך זה יכול
להיות?
האם היא רואה אותי? האם היא יודעת מי אני?
מה אני חושב... הרי היא גם פה בדיוק כמוני, אורחת, חולקת
כבוד... לא בגללי.
מוסיקה מתחילה ומתגברת, רחבת הריקודים מלאה עד אפס מקום. אני
ממשיך לצפות בה... למה?
היא קמה ממקומה, לא! לא יכול להיות שהיא הבחינה בי! ליבי הולם
כ''כ חזק, הוא כמעט יוצא ממקומו. תנשום, רק תנשום.
היא קרבה אליי, מתהלכת, בדיוק כמוה.
היא שמה עליי את מבטה, והמשיכה האלה, אל רחבת הריקודים.
המוסיקה הזו, האורות, תנועות הידיים באוויר, הכול משתלב, הכול
מותאם... והנה, היא בפנים.
רוקדת, זזה כאילו אין מחר, כאילו אין מה לדאוג יותר... כאילו
היא מתעופפת באוויר.
הוא נכנס פנימה, מזמין אותה לריקוד... היא נענה להצעה.
הם רוקדים, אך למרות זאת, היא כה מרוחקת ממנו. הרגשה של
קילומטרים מרחק, למרות שזה עניין של סנטימטרים.
נגמר הריקוד.
אני בוהה בתקרה, מנסה להבין מה קורה פה לעזאזל, ולמה?
אותו הבחור, שוב ניגש אליה, לוחש משהו באוזנה, והיא מסרבת...
הבעת האכזבה על פניו העלתה חיוך על פניי, ואני אפילו לא יודע
למה.

זהו, נגמר... כולם מתחילים להתפזר.
רחבת הריקודים כבר כמעט שריקה, אך היא עדיין שם, מתנענעת לה
ללא כל חשש.
''הגיע כבר הזמן ללכת?'' שאלתי. כן, אנחנו הולכים.
רציתי להעיף רק מבט אחרון בה, רק להיפרד. אך היא נעלמה, היא
כבר הלכה. מתי זה קרה?
טוב... כבר מאוחר, הגיע הזמן ללכת.

אך בכל זאת... רציתי... רק לראות אותה שוב, בפעם האחרונה,
להיזכר... באותה האחת שהיא כה דמתה לה.

אפילו בעיניים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עם כל כך הרבה
תרבות, מי צריך
גיבורי תרבות?


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/6/07 20:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מנור בוחניק

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה