היה קשה, אחות,
בחזיתות אנשים רבים
בסמטאות צרות מחשבה
מול פרצופים זרים.
תמיד חסרה פעימה,
החסר מילא חדרים
וזה הספיק להתבצר
בשלל הגיונות קטנים.
הזרועות היו ארוכות
והאגרופים קפוצים
העיניים היו גדולות
אבל האישונים קטנים.
היה קשה, אחות,
והיו הסברים קלושים
שסיפקו את ההמון
אשר קיבל והסכים.
בתא שכזה ישבתי
המפתח היה בידי
ורציתי לצאת, אחות,
ולפגוש אותך בדרכי.
אבל את לא יצאת למולי
והזמן מכביד, אחותי,
אני שר, אני מנגן
תראי כבר, אחות, תראי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.