מי-טל רחמני / בסוף היום |
בכניסתו של ליל שבתי לבד
אל בית לא בית כי קירות עומדים
אל שמיים ריקים מבלי שאביט בם
ובתום חברותא התפזרו כולם
ואני הודיתי לאל הלבד
בין תקרה ורצפה וגינה יחפה
אל האופק שגם הוא תם
ואחרי כל זה ישבתי מולך
מול תמונה יחידה שנשארה לי
ודיברתי שעות על מה שהיה
ועל מה שלא היה לי
ואחרי כל זה
התיישבת מולי
ואני מול מסך
אחרי מקלדת
כל כאב כמו שיר
ודמעה מלוחה
מתחילים ונגמרים תמיד
בך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|