|
רגע עוד לילה וכבר רועד החושך,
שיניו נוקשות
אין צבע במוצאי השחר, בין דורסי הלילה
לציפורי השיר, בין תכלת ללבן. עתה
כל צבעי העולם מצויים רק בי
בלי אחר כך - משמע שהעכשיו אבוד ומבוזבז -
הנה אני מטיף בהרת אור על הקנבס
והשמים מתחוורים לרשום קווי מיתאר של עיר
שורה 2: נוקשות - ו' בחולם
שורה 5: צבעי - צ' בחיריק
|
|
|
סרקתי שמים,
סרקתי ארץ,
רציתי לעוף על
כנפי האהבה,
ליפול אל תהום
האכזבה,
לשחות בנהר
התקוה,
לתפס על הר
הפחד,
להיסתכל במראת
האימה,
לשתות ממעין
השיגעון,
אך יותר מכל
רציתי לחבק
אותך...
ואז מצאתי אותך
מזדיינת עם החבר
הכי טוב שלי!!! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.