"נו, ספר איך היה."
"מה יש לספר?"
"מה יש לספר? אולי נפגשת אתמול עם בחורה אחרי חודשים שאתה
מזיין לכולם את השכל שיסדרו לך בחורה לפני שאתה מוסיף שפריץ על
הקיר."
"אני מקווה שאתה לא כותב את זה."
"לא, מה פתאום? אתה מוכן לספר?"
"טוב, נפגשנו אצלה מתחת לבית. אתה יודע, לא נעים בהתחלה, שתיקה
ברכב. נראה לי שהיא בקושי נשמה, כנראה מהתרגשות."
"בוא נעבור לאיך היא נראיתה."
"בהתאם למצב, לא רע בכלל. גוף נחמד ופרונט ייצוגי, מבין?"
"מבין."
"הגענו למקום, התיישבנו על הבר, פתחנו בבירה. היא התחילה לספר
על העבודה שלה ועל כמה שהיא אוהבת את החתולה שלה, פיצי או
שמיצי, אני כבר לא זוכר."
"ו..?"
"וככה, אחי, חצי שעה עברה. אני מקשיב והיא מדברת על שמיצי ועל
הבוס המפגר שלה, נדמה לי חיים."
"הגיעה בירה שנייה, אני התחלתי לדבר. סיפרתי על עצמי בקצרה,
המצאתי כלב שאני אוהב כקונטרה, קראתי לו אלי."
"למה אלי, גאון? לאיזה כלב קוראים אלי?"
"זה בדיוק מה שהיא שאלה. זה מה עלה לי בראש, לא יודע, נזכרתי
באלי, מה זה משנה?"
"צודק."
"היא שאלה שאלות: מה אני מחפש בקשר. אם הייתה לי חברה רצינית
ולמה זה לא הצליח. ועוד מלא שאלות."
"ואתה?"
"אני מקשיב ומדמיין איך השפתיים שלה עולות ויורדות, ולסירוגין,
אתה יודע, עונה ולא מרחיב, יענו, מסתורי."
"ואיך עבד הקו המסתורי?"
"לא טוב, היא לא הפסיקה לשאול שאלות ושאלות."
"טוב, הבנו, שאלה."
"עברנו לוויסקי, לפחות יודעת לשתות, השואלת. אתה יודע,
אלכוהול, נראית טוב, שמוליק, שפריץ בקיר, שלחתי יד..."
"לאן?"
"לברמן. מה זאת אומרת לאן? לפנים, ליטוף בקטנה, הקו המסתורי.
תרשום: חייב להשתלב בעדינות."
"נו, נודניק, התנשקתם?"
"בערך."
"למה 'בערך'?"
"היא בדיוק הסתובבה לברמן, יצא ליטוף בשיער."
"ואיך היא הגיבה?"
"הוציאה מראה וסידרה את השיער, בסוף הלכה לשירותים וחזרה עם
קוקו."
"בעצם הצהרת כוונות - אל תיגע בי."
"לא, פשוט הרסתי לה את הפריזורה. בקיצור..."
"לא, ספר בהרחבה. משעמם וייקח זמן עד שיהיה לך משהו חדש
לספר."
"או-קיי, בהרחבה מקוצרת, הבחורה הפסיקה לשאול."
"שזה טוב?!"
"לא שזה רע, בגלל שהיא רצה לשירותים להקיא וכשחזרה, חזרה
לשאול."
"מה הפעם?"
"שאלות על העתיד, איפה אני רואה את עצמי בעוד 20 שנה,
בלעדייך..."
"זה מה שענית?"
"לא, דביל, מה שעניתי זה 'איתך, שלושה ילדים ומיצי ואלי משחקים
בחצר'."
"אבל אין אלי."
"נכון, סוף כל סוף הבנת. היא חייכה כצפוי, התבוננה לצדדים
במוזרות והמשיכה בשאלות: רק שלושה ילדים? מה אם מיצי לא יאהב
את אלי? מה אם אלי לא יאהב את מיצי? איך נקרא לילדים? ומה אני
מעדיף, בן או בת?"
"מה ענית?"
"שאני רוצה לזיין אותה."
"זה מה שענית?"
"לא, אמרתי לה שכמה שיותר ושאני רוצה שלוש בנות: סימה א, ב ו
ג, בדיוק כמוה, ושאין סיכוי שבעולם שאלי לא יתאהב בפיצי
ולהיפך. והיא, מה? חייכה, אחי. הכול צפוי. קינחנו בייגר, היא
בדבש, אני ברגיל, אחר כך זיהיתי את המבט."
"איזה מבט?"
"המבט."
"אפשר להמשיך ככה כל היום."
"אתה קשה, נו, המבט שנותן את כרטיס הכניסה, המבט שאומר 'עברת,
ברוכים הבאים לגן עדן', המבט שאומר 'קח אותי על הבר חזק
ומאחורה'."
"בסדר, הבנתי. ומה אתה, מזהה-מבטים, עשית?"
"רושם?"
"רושם."
"הזמנתי אותה לקפה קר אצלי בדירה, ככה, להתרענן. היא הסכימה
וכשירדנו מהכיסאות של הבר היא ליטפה את הטוסיק הקטן והיפה
שלי."
"טוב, תחמיא לעצמך."
"החמאתי. הגענו אליי לדירה, שמתי את ג'ורג מייקל, לחישה פזיזה.
לא יודע למה ההומו הזה תמיד מחרמן אותן."
"נו, והיא התחרמנה?"
"פצצות, אפילו לא הייתי צריך להכין קפה קר. התחלנו להתנשק, מה
להתנשק? שעה וחצי רק מתנשקים."
"כיף?"
"לא, ממש לא כיף. שמוליק בא לעבוד, לא לשחק באבא ואמא. טוב,
הורדתי לה את החולצה וגיליתי קצת שדיים והרבה חזייה. לא משנה,
תפסתי מה שיש, הורדתי גם את החולצה וישר את המכנסיים."
"והיא?"
"נשארה עם הג'ינס, זה היה מהיר בשבילה. פתאום היא שאלה איפה
אלי, לך תבין בחורות, שנינו חרמנים בטירוף, כל ה-20 ס"מ הרימו
מגדלור, והיא: איפה אלי?"
"מה ענית?"
"אין אלי! אלי מת ויחזור אחרי שתורידי את הג'ינס."
"זה מה שענית?"
"אתה באמת דביל, אמרתי שאלי ביקש לישון אצל חבר ומחר הוא
יחזור. הג'ינס ירד, גם התחתונים של שנינו, ומציצות, התהפכויות,
דוגי סטייל, מיסיונרי, רצפה, תקרה, משקופים, מה שאתה רוצה, שעה
וחצי. הפכתי אותה ללוליינית בקרקס."
"והיא?"
"חתול, מכיר?"
"מכיר."
"יללה כמו חתול חרמן שלא נותן לך לישון בלילה."
"ואיך נגמר עם הלוליינית?"
"רצתה להתחבק כל הלילה."
"ואתה?"
"טוב, תקשיב, זה בינינו, גם אני."
"מה, גם אתה רצית להתחבק כל הלילה?"
"כן. אני מקווה שאתה לא כותב את זה."
"תגיד, מה נראה לך, שאני דביל?"