הם גרים במקום רחוק מכל ציוויליזציה, מקום כמו בית גדול ומבודד
בגליל או באריזונה, איפה שנעים בקיץ ולפעמים יורד שלג בחורף.
הם רחוקים מכל בני אדם אחרים, וחיים חיים של אהבה טהורה אחד
לשני, בלי דברים משותפים או ציניות וצחוקים. רוב הזמן יש סתיו
רומנטי במקום, שצובע את היער שסביב הבקתה שלהם בזהב וחום
סתווי. בכל בוקר הוא מעיר אותה בנשיקה קלה, או שהיא מנשקת
אותו, והוא מתמכר לטעם שפתיה, והם יושבים על המרפסת, שתי כוסות
קפה, מתבוננים בשלכת או אחד בשני. בשעת בין הערביים הם עושים
אהבה רכה ויפה, על המיטה, על הספה או בחוץ, ברגע שנוצר מגע. הם
לא מדברים הרבה, וגם כשהם כן אז אלה מילים בודדות ורחוקות אחת
מהשנייה, בקול שקט, שוקע וחם. הם מאזינים למוסיקה ישנה או
מנגינות אחרות בהתאם לעונה, ולפיה גם מצב הרוח. איש לא יודע
איך הם הכירו, והם לא מספרים. פעם בכמה חודשים הם פוגשים חברים
או משפחה לארוחת ערב, וגם שם הם אוהבים ומבינים, וכשהם חוזרים
הביתה הם יודעים שהם לא אהבו את הביקור ומתנחמים זה בזרועות
זו. כשהם ימותו, הם ימותו ביחד, או שאם אחד מהם ימות קודם,
השני לא ישרוד הרבה זמן אחרי. בשמים הם יהיו ביחד, ושם גם
המוות לא יפריד ביניהם.