בס"ד     למען שמו באהבה

 
מן ההרים והגבעות

הם מגיעים,

וכמו כן מן העיר המוארת.

ותיקים יותר

וותיקים פחות

צועדים,

יד ביד

מעלה, קדימה -

בחזרה.

אין מחסומי הדרך

יכולים לדכא

את הרצון העז, הבוער,

והם ממשיכים,

פסיעה אחר פסיעה

מבטיחים בלב רוטט

שומרון שלנו,

עוד נבנך ונבנית.

ומגיעים, עייפים

ובליבם פנימה,

כה שמחים.

אך אינם מעכלים, מבינים.

שהרי פסי מעבר החצייה

עוד בוהקים

והמדרגות אל הבית

עוד עומדות על תילן.
ואיך ייתכן כי מדובר בחורבן?
ועל אף הכל - חזרנו,

הרי ששבו בנים לגבולם.



ולמרות כי כף רגלם של חלקינו

לא דרכה כאן בעבר

יש באוויר

מעין הרגשה משונה

של חזרה הביתה.