סמדר מרדכי / תמיד ידעתי |
לא הראית אך חשתי זאת בתוכי
התעלמתי אולי הייתי אנוכי
אולי קיוויתי שתשכחי
מתוך תמונה מביטים בי פנים יפות
חיוך על שפתיים אך עיניים כבויות
בימים חייכת השתדלת להסוות
בלילות זלגו מאליהן דמעות
פתחתי הדלת קראתי בשמך
מתוך הריק ענה לי רק הד
על השולחן הספל שאהבת
ועליו חותם שפתייך שהותרת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|