הבית
שלפני עת ארוכה
מבעד לחלונו התודענו למידבר-יהודה
ולהרים שרבצו שם בטרם נאמר לאברהם
"לזרעך אתן את כל ארץ כנען לאחוזת עולם".
אישה צעירה נהגה בנו בסבר פנים יפות
והשתכנענו באמת שאיתה
לבנות כאן ביתנו
ביישוב הבודד
בלב הצוקים הצחיחים והשקט.

אבני גזית בביתה בהקו בלובנן
פרחי-נוי בגינה צבעו ערוגות
ושיחי-אילנות שנטעה ייחלו לגעת בשמים.

רבים כלתה נפשם למהויותיה של אישה
שחזונה גאולה
שמעשיה עשתה כיאות, באמונה וביושר
לחולל תמורות, להרחיק מצוקה ויגון.
אלא שגם שלוחי-מיצווה ניזוקין
מיסורים וחוליים קשים
והיא שוכבת מכווצת בקצה עשייתה
"אלי", היא אומרת בליבה, "אתה עוזב אותי.
כבר איני יכולה לטעת שיחי-אילנות בישימון".

הגוזלים פרחו מן הקן
ובית שנתבלה עומד למכירה
כך על שלט בחזית מתפוררת.
בערוגות הפרחים אחזה עזובה.
אילנות הפכו לעצים
וצל מסתיר קירות ששחו.
ונדמה היה לי שאבני-גזית הצהיבו כבאיזו קדושה,
קדושתם העצובה של החיים שחלפו
קדושת-נצחים ששקעו בתהום הנשייה.