מלפנים, פנים אל מול פנים, אני מחייך לי מבפנים.
והוא, בכל הדרתו וקיומו,
מחסומים מציב.

בחישוב מחושב של מחשבות חושבות,
אני את גבולותיו אמוסס בקלות,
כי אני,
בכח,
את היקום מנסה לפתוח.

הוא ירים ידיו ויפתח את פיו,
ישאף את הריק, האור ואותי לפרקים,
ומימד חדש עם חוקים חדשים יהתל בראשי בחוסר רחמים!

אתרכז,
אדע להתמודד.

את חושיי אעצב באיטיות של צב.
את אצבעותיי אפתח ואחשוף ציפורניי.
וחיוך מעושה של טירוף הרגע,
מחשבותיי שולטות בי,
אך גם בך כרגע.
כי אני, בכח, את היקום מנסה לפתוח.

לעולם לא אגיע לסיום המסלול,
שמונה אין סופי,
תלול.
וזהו משחק שאשחק עד יומי האחרון,
ואתעד הוא בשבילכם,
בעט, מכחול ועיפרון.

ובחישוב מחושב של מחשבות חושבות,
אני מחייך לי חיוך מעושה של המורד בגבולות.